על מספרים ואנשים

איזה מין אסיר משונה הוא היה. משום מה הוא הוטרד מכך ששוביו החליטו שמעתה ייקרא שמו "מספר 6". האסיר לא הבין שלהיותו מספר יש כמה יתרונות ברורים. מרגע התמספרותו ניתן, למשל, לשלבו בתוך מודלים כלכליים מורכבים. כך ניתן לקבוע שאם יקצצו לו את קצבת האבטלה, אזי סביר שהוא יאוץ אל שוק העבודה. אם יצמצמו לו את קצבת הילדים, הוא יתחיל לחשוב לפני שהוא מקיים מצוות כמו "פרו ורבו". ברגע שאתה מספר, לובש העולם היגיון וסדר. ניתן לתכנן, ניתן לשפר, ניתן להגביר את הרווחה החברתית.

מחבר הספר "אגדות הכלכלה", אריאל רובינשטיין, פרופסור ישראלי לכלכלה המתמחה בתורת המשחקים, מסרב גם הוא להיות מספר. הוא מבקר את הניסיון ליישם באופן חמור מדי מודלים כלכליים על עולמם של בני האדם. לטענתו, הכלכלה "לומדת את 'הלוגיקה של החיים', אבל היא לא עוסקת בניבויים או בהמלצות". היא "מעין ענף של הפילוסופיה" או "בית מדרש שבו מתקיים או יכול להתקיים שיח מושכל על ההסדרים החברתיים". הניסיון להציג את הכלכלה ככלי מדעי בעל יכולת ניבוי, הופך אותה לדכאנית.

נראה שעל מנת לעזור באמת, על הכלכלן לסגת משדה ההכרעות הכלכליות המעשיות ולהשאיר אותו בידי האיש הפשוט. זה האחרון אינו נופל בהבנתו מהמומחה, אף שאינו מצויד בתואר ובתיאוריה.

במסגרת הניסיון להעמיד את התיאוריה במקומה, מתאר רובינשטיין ניסויים המצביעים על פער בין ההתנהגות האנושית בפועל, לבין ההתנהגות כפי שמנבאים אותה המודלים הכלכליים. נראה שהאדם, לפחות כל עוד לא למד כלכלה או תורת המשחקים, אינו המכונה הרציונלית שהתיאוריה מניחה. כאשר אנשים מקבלים החלטות, הם חוטאים בהתנהגותם לכמה מהאקסיומות הבסיסיות של התיאוריה.

טיעון זה אמנם לא יפיל כלכלנים משופשפים מהכיסא, אבל הוא חשוב ובסיסי. במהלכו ייחשף הקורא למודלים מעניינים מבית מדרשן של הכלכלה ותורת המשחקים, ולניסויים האמפיריים והמחשבתיים הנועצים בהם סיכות אלגנטיות.

פרק בספר תוקף את הרטוריקה המכשפת של מודל השוק החופשי. רובינשטיין מנסח מודל אלטרנטיבי למודל השוק, ומכנה אותו "כלכלת הג'ונגל". במודל זה מחליף כוח פיזי את כוח הקנייה של הכסף. באמצעות הרצאת מבוא בדיונית באוניברסיטה של הג'ונגל, המציגה את עיקרי המודל, מנסה רובינשטיין להראות כיצד יכולים "תכסיסים מליציים" לגרום לסטודנטים לכלכלה להתרשם משיטה כלכלית כה ברוטאלית.

פרק נוסף מתאר שימוש "בין-תחומי" בכלים כלכליים לשם ניתוח מאפייניהם של טיעונים לשוניים המשמשים בעת ויכוח. פרק זה מציג לראווה את עוצמתה של התיאוריה הכלכלית בהנהרתה של סוגיה בלשנית. באותה עת מזהיר הפרק מפני הבין-תחומיות הזו ומפני פלישת הכלכלה ותורת המשחקים לשדות זרים.

הפרק האחרון שוטח את משנתו הכלכלית-חברתית של רובינשטיין. הוא עושה זאת ללא תיאוריות וללא מודלים. הפרק הכי "כלכלי" בספר הוא הפרק הכי לא כלכלי בו.

הספר בהיר מאוד, אך חלקים ממנו עלולים לאתגר את אלה שחסרים רקע כלכלי. עם זאת, הוא רחוק מלהיות עבודה תיאורטית גרידא. רובינשטיין משלב במהלך הדברים אפיזודות שונות מחייו, סיפורים על ילדותו, דילמות שמולן ניצב וכדומה. כל אלה מתגבשים לידי טיעונים בדבר היחס שבין התיאוריה הכלכלית לעולם האנושי. הם גם הופכים את הספר לפיוטי ולנוגע ללב. באמצעותם מבין הקורא כי רובינשטיין אינו רק איש מספרים טוב, הוא גם אדם.

"אגדות הכלכלה", אריאל רובינשטיין, כנרת זמורה-ביתן, 206 עמ'