מי ומי בעסקת אקסלנס

עמדתם של רוני בירם וגיל דויטש פשוטה מאוד. "יש הסכם חתום חוקי ומאושר, נא לכבד אותו. נקבעה נוסחה, נא לעמוד בה. נשמח לקבל צ'ק או העברה בנקאית, איך שתעדיפו, רצוי לפני 3 במאי".

מזווית הראייה של בירם ודויטש, לעסקת מכירת השליטה באקסלנס יש שני שלבים: בשלב הראשון חלק מהחברה נרכש בזול לפי שווי של 775 מיליון שקל (וכפי שהם מציינים לא אחת, היו גם הצעות גבוהות הרבה יותר כולל של מיליארד שקל), מחיר שהיה אז נמוך משווי השוק. בשלב השני, לו הם חיכו 3 שנים, בא הכסף הגדול. המחיר נקבע לפי נוסחה המשקללת את ביצועי החברה, פרי ההשבחה והשנים שהם השקיעו בבניית אקסלנס.

בירם ודויטש טוענים בצדק שלתשובה אין מה להלין אלא על עצמו. העובדות היו ידועות לו כשנכנס להפניקס. העסקה נחתמה בנובמבר 2005, תשובה רכש זמן קצר קודם את חלקו של שלמה אליהו. כאשר תשובה הפך לבעל השליטה באמצע 2006, ההסכם היה כבר חלק מהתוכניות העסקיות של הפניקס.

תשובה ידע את זה, נציגיו בדירקטוריון הפניקס ידעו את זה, אז מה קרה עכשיו? אמת, מחיר השוק צנח והשווי לפי הנוסחה גבוה פי 3 או 4 ממחיר השוק. אז מה?

הטקטיקה של בירם ודויטש היא, "זו לא הבעיה לא שלנו אלא של הפניקס". בירם ודויטש הולכים לפי הספר: ההסכם מחייב הודעה מראש, ניתן אותה בזמן. מעכשיו נמתין. אם הפניקס לא ירצו לעמוד בהסכם, שיודיעו לנו (כפי שקרה הבוקר), ואז נשקול את המשך צעדינו. נוכל לפנות לבית משפט להטיל עיקול על כספי הפניקס, להביך את תשובה בפומבי, להצעיד את יו"ר הפניקס, אהוד שפירא, לדוכן העדים כדי שיסביר שלחברה אין כסף או שהיא אינה מוכנה לעמוד בהסכם חתום.

עמדת תשובה

"תשובה יעשה הכול כדי לא לשלם את המחיר המופרז וההזוי עבור אקסלנס", אומר מקורב, ואכן גם עמדתה של קבוצת דלק בבעלותו של תשובה הגיונית.

הסכם שנחתם לפני שלוש שנים פוגש מציאות, והמציאות קשה. יש מיתון עולמי, זהו המשבר הכי חמור ב-80 השנה האחרונות. הכול נהפך על פיו, וצריך להתאים את ההסכמים שנחתמו במציאות אחרת למצב הנוכחי. נכון שיש הסכם, זה נחמד ויפה, אבל אל תצפו מאיתנו להשלים את העסקה במחיר גבוה פי ארבעה ממחיר השוק ולהוציא מהכיס 700 מיליון שקל כדי לרכוש עוד 40% מאקסלנס כשיש מצוקת נזילות. בואו נפתח את ההסכם ונגבש מחיר נמוך יותר.

בקיץ שעבר פתחו בדלק את עסקת ילמולי שהתגלתה כלא כדאית. ילמולי סירבה לתת הנחה לדלק נדל"ן, ודלק נדל"ן פוצצה את העסקה במחיר קנס של 80 מיליון שקל. בדיעבד, עסקה משתלמת לדלק. כעת מנסים את אותו תרגיל עם אקסלנס. לתשובה אין מה להפסיד, כל התפתחות תהיה לטובתו. במקרה הגרוע ישלם את המחיר הגבוה, במקרה היותר טוב ישלם פחות.

הטקטיקה של תשובה עוצבה על ידי עורכי דינו, רם כספי ודליה טל. שני אדבוקטים מיליטנטיים בעלי קבלות למכביר הסבורים כי יש אפשרות להיחלץ מהחוזה הדרקוני עליו חתמה הפניקס ב-2005. המסר לבירם ודויטש הוא: אם לא תלכו לקראתנו, ניגרר להתדיינויות אינסופיות בבתי משפט, זה ייקח שנים, כולם יותשו, ובסוף ממילא נתפשר, אז בואו נעשה את זה עכשיו.

בינתיים, כל עוד עורכי הדין מחפשים פרצה, עסוקים בדלק בטקטיקה של "הרעשה ארטילרית לריכוך היעד". למשל, הדרישה להכניס צוות בדיקה של רו"ח מסומך חייקין שיבדוק את הליך הכנת הדו"חות הכספיים של אקסלנס. כאילו קסלמן וקסלמן, רואי החשבון של אקסלנס החתומים על הדו"ח, הם משרד שייתן את ידו לשטיקים וטריקים וכאילו בדירקטוריון שיאשר את הדו"חות לא יושבים נציגי הפניקס.

כעת הגיעה ההודעה על ביטול העסקה, צעד חריף מהווה הכרזת מלחמה רשמית ומעיד על הלחץ והעצבנות בדלק.

מדוע לא צריך להתפשר

לכאורה אין לבירם ודויטש שום סיבה להתפשר, כל הקלפים המשפטיים והמוסריים בידיהם, ונותר להם רק לחכות לכסף. אבל המציאות מורכבת יותר. אם ירצו ואם לא, בירם ודויטש הם שותפים של הפניקס המחזיקה 40% מהחברה שלהם. שותף לא מרוצה המחזיק בנתח של 40% יכול ליצור חיכוכים ובעיות. במקביל, קבוצת דלק, גם כיום, היא חברת אחזקות מהגדולות במשק, אין לאף אחד עניין לריב איתה.

זאת ועוד, בירם ודויטש הם אנשים הגיוניים, הם יקבלו מהעסקה הרבה כסף, מאות מיליוני שקלים, ואין להם כוונה לשבת עליו באפס מעשה. מן הסתם הם ימשיכו להיות פעילים ולעשות עסקים במשק הישראלי. משקעי הסכסוך עם תשובה ישפיעו על התנהלותו של כל מי שיעשה איתם עסקים בעתיד. גם המוניטין שלהם חשובים מאוד. כולם יזכרו איך זה התחיל, איך זה נגמר ומי גרר את מי לבית משפט. תדמית של "עושי צרות" אינה טובה להם. ככל שבירם ודויטש צודקים מבחינה חוקית, הרי לפעמים צריך להיות חכם ולהתפשר.

למה הם כן יתפשרו

בסכסוך עם אקסלנס מתנהלת דלק ללא יד מכוונת. בעיות של אגו וחילוקי דעות פנימיים בשאלה מי יוביל את התהליך גרמו לדלק לדבר בכמה קולות, והתוצאה: הקבוצה בזבזה שלושה חודשים באפס מעשה, הגענו לבסוף ינואר, והזמן אוזל. לדלק יש עוד בעיה קטנה: הפניקס היא חברת ביטוח. האם המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, יאפשר לחברת ביטוח לא לעמוד בהתחייבויותיה? "זה לא נראה טוב", אומרים באוצר בלשון המעטה.

בנוסף, ככל שרם כספי הוא עורך דין מבריק, קשה לראות איך תימצא פירצה שתאפשר לפתוח את ההסכם (עניין שמסביר, אגב, מדוע בדלק נוקטים טקטיקה של הטלת בוץ), והסכמים, מה לעשות, צריך לכבד. מבחינה חוקית הכדור כעת אצל דלק, והיא חייבת להניח על השולחן הצעת פשרה סבירה, ולו בשל העובדה שה-3 במאי מתקרב בקצב של 24 שעות ביממה. הודעת הביטול מהיום נתפסת כפתיח למשא ומתן, צעד אגרסיבי שנועד לאותת לבירם ודויטש: "גם לכם יש מה להפסיד".

כך תראה הפשרה

השעון מתקתק. 3 מאי מתקרב, ועד אז צריכה להיות פשרה או העברת כסף. "אין לי ספק", אומר גורם המעורה בנושא, "שאם היו מכניסים את כל הצדדים לחדר אחד, הייתה מושגת פשרה תוך חצי שעה". ייתכן שהגורם מגזים, אבל המסר ברור: קיום בנפש חפצה של מו"מ ענייני יכול לגשר על חילוקי הדעות. אמוציות גרמו לצדדים, כל אחד בתורו, לטפס על עץ גבוה, אבל אף אחד לא מאושר מהמלחמה וכולם מחפשים נקודת יציאה.

עיקרי הפשרה ברורים. השווי של אקסלנס לפי הערכת השווי שבידי הפניקס הוא מיליארד שקל. השווי של אקסלנס לפי הנוסחה הוא כ-1.6 מיליארד שקל. כך שהרצפה לתשלום היא 400 מיליון שקל, וההפרש בין הצדדים הוא 240 מיליון שקל.

אפשר לקבוע כי ההתחשבנות תיקבע על פי רווחי שלוש שנים - 2008-2010; אפשר להתפשר על מבנה התשלומים, לא 90% במאי 2009 ו-10% באפריל 2010, אלא שיעורים שונים; אפשר להתפשר גם על פריסת התשלומים - לדחות את התשלום הראשון בכמה חודשים ולדחות את האחרון ל-2011.

פתרון אחר הוא עסקת החלפת מניות. הפניקס יכולה לבצע הקצאה פרטית ל-20% מהמניות בתמורה לשיעור דומה של מניות אקסלנס ולהכניס את בירם ודויטש לגרעין השליטה בהפניקס. ענתבי לא יציב מכשולים להסדר כזה.

שתי החברות נסחרות עמוק מתחת לשוויין. בירם ודויטש יודעים היטב כי בדיוק כמו אקסלנס, גם הפניקס שווה הרבה יותר משווי השוק הנוכחי שלה וערכה בטווח הארוך יעלה, ולכן אפשר להמיר חלק מהתשלום למניות של הפניקס. אפשר לקבל את המניות עכשיו ולדחות את ההתחשבנות הסופית ל-2011. כל האופציות פתוחות, צריך רק לשבת ולדבר, אבל בינתיים מתקוטטים. *