העליון: בעבירות בנייה ניתן לקנוס עד פי 4 מטובת ההנאה שהופקה

המשמעות היא שבעבירות תכנון ובנייה מוסמך בית המשפט להטיל בהליך פלילי קנס של עד פי ארבעה משווי טובת ההנאה, בהליך האזרחי קנס של פי שניים משווי הבנייה, ובמקרים המתאימים את שני הקנסות גם יחד

בית המשפט העליון קבע כי בעבירות תכנון ובנייה ניתן להטיל על נאשמים גם קנס בגובה של עד פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהופקה מביצוע העבירה, וזאת מכוח סעיף 63 לחוק העונשין. בכך ביטל העליון בהסכמה פסק דין של המחוזי בחיפה, שקבע כי בעבירות תכנון ובנייה לא ניתן לעשות שימוש בסעיף זה, והקנס המקסימלי האפשרי הוא בגובה של עד פי שניים משווי הבנייה, לפי סעיף 219 לחוק התכנון והבנייה.

תוצאת פסק הדין היא שבעבירות תכנון ובנייה מוסמך בית המשפט להטיל בהליך פלילי קנס של עד פי ארבעה משווי טובת ההנאה, ובהליך האזרחי קנס של פי שניים משווי הבנייה, ובמקרים המתאימים את שני הקנסות גם יחד.

במקרה זה דובר בבעלים של קרקע חקלאית ביישוב דיר אל-אסד, שהחל בשנת 96' לבנות על המקרקעין פרויקט מסחרי בהיקף של כ-1,200 מ"ר, הכולל בריכת שחייה ומבנה בן חמש קומות שנועד לשמש חדרי הלבשה וקיוסק עבור באי הבריכה. כנגד הבעלים הוגש כתב אישום, ובית משפט השלום בעכו הרשיעו בביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר. הנאשם המשיך בביצוע העבודות במקרקעין וננקטו נגדו צעדים נוספים.

המחוזי בחיפה, בדעת רוב, קבע שסעיף 219 לחוק התכנון והבנייה, שעניינו סמכות בית המשפט לגזור על הנאשם קנס (אזרחי) בגובה של כפל שווי הבנייה, הוא "הוראה מיוחדת" המחליפה בעבירות אלו את סעיף 63 לחוק העונשין, שעניינו סמכות בית המשפט לגזור על נאשם קנס (פלילי) בשיעור של עד פי ארבעה מטובת ההנאה.

באמצעות עו"ד בת-אור כהנוביץ מהמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה ביקשה המדינה רשות ערעור לעליון, בטענה שסעיף 219 בא להוסיף ולא להחליף את אמצעי האכיפה שבחוק העונשין.

לטענתה, קיים שוני מהותי בין "שווי הבנייה" לבין "טובת הנאה" המופקת מבנייה בלתי חוקית. ככלל, "שווי הבנייה" מתייחס לעלויות הבנייה בעין, והשימוש בסמכות זו צריך להיעשות לגבי בנייה ששווייה רב. שיעור טובת ההנאה, לעומתו, מתייחס לרווח המופק מהמבנה הבלתי חוקי (להבדיל מעלות הקמתו) והשימוש בסמכות זו צריך להיעשות במקרים בהם שווי טובת ההנאה עולה על שווי הבנייה (למשל עסק מסחרי הפועל ממבנה קל, חלוקת דירות וכו').

כאמור, השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל ויורם דנציגר קיבלו את הערעור בהסכמת הצדדים. (רע"א 7107/06). *