קבוצה גרמנית טיפוסית

שישה אמריקנים, מאמן סרבי, שחקן ניגרי, ומעט מאוד סימנים גרמניים: הקבוצה הקוסמופוליטית של אלבה ברלין מגיעה לנוקיה למשחק שנראה חסר סיכוי, אבל ככה בדיוק הם הגיעו למשחק בבדאלונה, שבסיומו חגגו עלייה לטופ-16

1. לפני שלושה שבועות הגיעה אלבה ברלין לספרד למשחק גורלי נגד חובנטוד בדאלונה. התקוות של אלופת גרמניה לא היו גדולות - לצאת עם הפסד מינימלי מול קבוצה ביתית עדיפה, כדי לשמור לפחות על סיכוי תיאורטי להעפיל לטופ-16. המציאות היתה אחרת. הגארדים של אלבה תפסו יום קליעה מדהים, במיוחד מחוץ לקשת, וסיימו את הערב עם 10 שלשות באחוזים נפלאים - 56%. התוצאה: ניצחון חוץ במשחק צמוד, שבדיעבד העניק להם את הכרטיס לשלב השני של היורוליג.

מה שקרה באותו ערב ב"פאלו אולימפיק" הגועש בקטלוניה, צריך להדליק נורה אדומה לפיני גרשון. "הגנת האחוזים" שהוא דוגל בה, זאת שמאפשרת ליריב לזרוק די בחופשיות מחוץ לקשת מתוך אמונה שמשם הוא לא ינצח, יכולה מאוד לפגוע בו במקרה שאלבה תשחזר את הערב ההוא בספרד. כי אם הידיות באלבה מאופסות, וזה קורה לא מעט בשבועות האחרונים, השיטה של גרשון יכולה בקלות לקרוס. שלשות שצוללות פנימה מרווחות את המשחק (כמה כבר אפשר לא לצאת לקלעים?), וככה נסללת הדרך לגארדים האמריקנים האנרגטיים של אלבה ללכת עד לטבעת.

2. אוסף של שחקנים זרים שחוברים לשני שחקני נבחרת ולמאמן שהוחתם על תקן המושיע. נשמע לכם מוכר? זאת לא רק מכבי, זאת גם אלבה. אחרי חמש שנים מחוץ ליורוליג, החליטו באלבה שבעונת הקאמבק שלהם הם לא יהיו בשר תותחים. 6 אמריקנים, רובם עם ניסיון מוכח בליגה המקומית, פלוס שלושה סרבים - אחד מהם המאמן, לוקה פביצ'ביץ', ששיחק בעבר בהפועל נהריה והחזיר למועדון אשתקד את האליפות - הוחתמו. אתמול עשתה אלבה כמעשה מכבי והחתימה עוד שחקן פנים זר שיעבה את הקו הקדמי שלה - קני אדלקה הניגרי, ששיחק לפני שנתיים בגליל עליון.

ביחד עם שני המקומיים, הגארד סטפן האמן והסנטר פטריק פמרלינג (פצוע), הושלם באלבה העונה סגל שמשקף את תפישת העולם בליגה הגרמנית - הרבה אמריקנים, עוד כמה בוסמנים, ואולי איזה גרמני וחצי מוכשרים. בקיצור, אפס תרומה להתפתחות הכדורסל המקומי, שממשיך להסתמך על מציאת קרובי משפחה מדרגה 16 של שחקנים זרים כדי לאזרח אותם.

למרות הצדדים השליליים, בשורה התחתונה רמת הכדורסל בליגה הגרמנית משתפרת משנה לשנה. לראייה אלבה, הנתמכת על ידי תאגיד המיחזור שהיא נושאת את שמו (למרות ששמה הוא גם קיצור של הסמל שלה - ציפור האלבטרוס), שהצליחה להגיע לשלב גבוה יותר ביורוליג מזה שחזו לה.

3. אלבה היא קבוצה עם היררכיית שחקנים מאוד ברורה, הרבה תודות לפביצ'ביץ'. הוא אומנם התרחק משיטות המשחק המסורתיות של הסרבים ודוגל בכדורסל יותר מהיר ואינדיבידואלי, אבל עדיין מקפיד לתזמן את כניסת ויציאת השחקנים. למי כדאי לשים לב מחר בקבוצה שלו? נתחיל ממי שעשוי להיות המפתח - הגארד עמנואל מק'לרוי. שחקן שהעביר את רוב הקריירה שלו בקבוצות קטנות יחסית (שלוש עונות בקלן), והגיע לאלבה העונה על תקן ספק הנקודות המרכזי. בינתיים הוא הקלע המוביל של הקבוצה עם כמעט 14 נקודות למשחק ביורוליג. מק'לרוי, שגם נמצא הכי הרבה דקות על המגרש (34 בממוצע), הוא בעיקר קלע טהור שפוגע באחוזים גבוהים.

מי שהיה אמור להיות כלי נשק נוסף הוא הפורוורד האמריקני קייסי ג'ייקובסן, לשעבר בטאו ויטוריה, שמרבה לטווח את הסל מבחוץ (כמעט 4 זריקות לשלוש בכל משחק). הבעיה היא שעד עכשיו היד שלו לא ממש מאופסת, ולראייה הוא קולע בממוצע 6.6 נקודות באחוזים נמוכים.

אבל עם כל הכבוד למק'לרוי וג'ייקובסן, המנהיג של אלבה, והאיש שאליו יילכו הכדורים ברגעי ההכרעה (אם יהיו בכלל כאלה), הוא הגארד ג'וליוס ג'נקינס. איש הראסטות, שחזר רק לפני שלושה שבועות מפציעה, היה אשתקד הכוכב הבלתי מעורר של אלבה, וזה שסחב אותה לאליפות. ג'נקינס הוא אנרגטי, חכם ולרוב לא נוטה לאבד את הראש. כשהוא עושה פעולות נכונות, הקבוצה שלו בדרך כלל מגיעה למשחקים צמודים.

הירשם לניוזלטר והתראות ספורט