המשטרה והפרקליטות הפסידו

ובכל זאת, סביבנו לא מעט "אנשי ציבור" שהתחילו צנוע, והתברר שהם משחקים בכסף גדול מאוד. לכולם תשובה אחת: את הכסף הגדול עשינו, ואנחנו לא חייבים לדווח לכם מנין, בתקופה שהיינו מחוץ לשירות הציבורי, מחוץ לפוליטיקה, מחוץ לעין הציבור. ובכלל, מרגע ששבנו והתגייסנו ל"טובת הציבור" - סגרנו את כל הברזים מאחורינו. הבעיה היא שרובם שהו בחוץ החם, זמן די קצר - חודשים אחדים, אולי שנה שנתיים. בזמן הזה הם הצליחו, איך שהוא, להשתלב באלפיון העליון.

כן הם כישרוניים, אחרת איך היו מגיעים לאן שהגיעו, ובכל זאת, יש טעם לא נעים. תמיהה ותחושה ציבורית לא טובה.

עם הקבוצה המכובדת נמנה מעגל לא קטן של כוח מרטין שלאף. אותו יהודי אוסטרי, "מנהל" חברת הקזינו האוסטרית, שתכנן והקים, מתחילת שנות ה-90, את קזינו אואזיס ביריחו. במשך שנים הקפיד שלאף להתחבב, להתקרב, לענג ולספק מאוויים של כמה ראשי ממשלות בישראל, אנשי לשכותיהם ומקורביהם. בזמן תפקידם הציבורי ו/ או בהבטחת עושרם אחרי כן.

אביגדור ליברמן, שר לשעבר, איש פוליטי, ראש מפלגה, המקושר לחברת "נתיב אל המזרח", יכול להימנות על אחד מהנ"ל. חבר קרוב של שלאף. אביגדור ליברמן הוא אחת המטרות המוצהרות והנחשקות של אנשי מערכות האכיפה. הם מתעסקים בליברמן ובמקורות העושר שלו כבר שמונה שנים. רק שהם, המשטרה, הפרקליטות, משרד היועץ המשפטי לממשלה, עושים את זה רע, מטומטם, יהיר, בעיקר צדקני. הכול בשם הצדק והדין. גם התוצאות לא משהו. הם כל כך מאוהבים בחקירות המעניקות כוח וכותרות, המעניקות לשוטרים ופרקליטים תחושה של גיבורים, חזקים, מחוללי-שינוי ובעיקר שוחרי צדק, עד שמתבלבל להם הסדר הנכון.

השיא היה השבוע. שבועיים לבחירות, כאשר מפלגת ליברמן "ישראל ביתנו" שוברת שיאי מנדטים בסקרים, מחליטים אנשי החוק שלנו לנקוט צעד הפגנתי ורועש ועוצרים לחקירה את בתו, עורך דינו וכמה ממקורביו. הם קיבלו כותרות. עוד איזה כותרות. כאלה ששלחו את האיש האמין והמקצועי הזה, פרקליט המדינה משה לדור, להשתפך במבוכה רבה, להצטדק ולהתחנן: תאמינו לי, אין לי אחות ואני לא עושה קונספירציה.

סביר להניח שלא היתה פה קונספירציה מפלגתית. אפשר להניח שלא היה תכנון-על פוליטי. לא במקרה הזה ולא במקרים האחרים הזכורים לרע, בהם מערכת האכיפה התערבה ביד גסה ובוטה בתהליכים הדמוקרטיים: אביגדור קהלני, רפאל איתן המנוח, יעקב נאמן, ראובן ריבלין, צחי הנגבי, גם חיים רמון ברשימה.

האנשים הללו היו מיועדים להיות שרי משפטים או שרי משטרה-ביטחון פנים, ודיברו על שינויים מרחיקי לכת. רגע לפני הבחירה הם קיבלו טיפול מונע נמרץ. לפתע התגלו גילויים, רק עכשיו נמסר מידע, ופתאום הם חשודים. בחלק מהמקרים בית המשפט זרק בבושה את שוטרינו ופרקליטינו המצוינים, לפעמים נמחקו ההאשמות או ש"תיק החקירה" התמוסס ולא עניין עוד. בכל המקרים אכן הצליחה המערכת המשפטית להרחיק מעצמה את "המסומנים" לתפקיד. אלא שככל שהצטברו הסיפורים, כך התרחב הכתם על מערכת הדין והמשפט ואמון הציבור הלך והתמוטט. והוא ממשיך ליפול.

אביגדור ליברמן ניצח השבוע את המשטרה והפרקליטות. הוא ביזה אותן. עוד מנצח הוא שר המשפטים השותק דניאל פרידמן, שהמערכת המשפטית, שאותה ביקש לתקן, הצליחה להכניע אותו.

המפסידה הגדולה היא המלחמה בשחיתות. מערכת אכיפה כושלת, עם מראית עין של הטיה פוליטית, אישית, מגזרית או אינטרסנטית, כשהיא לא חכמה, לא הגונה, לא ישרה ולא מקצועית - זה המצע המעודד צמיחה ולבלוב של שחיתות ציבורית.

stella-k@globes.co.il