המדינה תפצה אדם על הודעת עיקול מיותרת ששלח המרכז לגביית קנסות

הודעת העיקול על נכסיו של התובע, שמואל אחימן, נשלחה בדואר אלקטרוני לשני בנקים, לאחר שאחימן לא שילם לרשות המסים הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין בסך 2,500 שקל, בהם חוייב. אחימן ביקש מהמרכז לקזז סכום זה מול הוצאות משפט בסכום גבוה יותר, בהן חויבה רשות המסים לשלם לו בהליך אחר. אלא שבמרכז נאמר לו כי הפרקליטות הודיעה כי אין אפשרות טכנית לבצע את קיזוז החובות.

השופט חגי ברנר קבע תחילה כי המרכז לגביית קנסות ואגרות מוסמך לגבות עבור המדינה הן הוצאות משפט והן שכר-טרחת עורך דין שנפסקים לזכותה בהליכים אזרחיים. כן פסק כי זכות הקיזוז של אחימן היא זכות מהותית מכוח חוק החוזים, החלה גם על חיובים שהם תולדה של החלטות שיפוטיות.

"השאלה האם המרכז לגביית קנסות ערוך מבחינה טכנית לרשום בספריו את פעולת הקיזוז אינה מעלה או מורידה, שכן קושי טכני ליישם הוראת חוק, אינו פוטר את הנתבע מהוראות מהותיות של אותו חוק, ובענייננו חוק החוזים", קבע.

זכות הקיזוז

לדברי השופט, המרכז "מופעל על-ידי בני אדם ואינו אמור לפעול כמתקן אוטומטי ללא מגע יד אדם, ולכן לא מקובלת עליי הטענה כי היתה זו גזירה משמיים לשלוח את הודעת העיקול גם כאשר החוב כבר איננו קיים".

השופט הבהיר כי גם אם "היה מדובר במשרדים ממשלתיים שונים, לא היה בכך כדי לגרוע מזכות הקיזוז הנתונה לתובע, שכן משרדי הממשלה כולם באים תחת כנפיה של מדינת ישראל, כאישיות משפטית אחת, וקל וחומר שכך הוא הדבר כאשר מדובר באותו משרד ממשלתי ממש" - רשות המסים.

חוסר תום-לב

המרכז פעל בחוסר תום-לב, פסק ברנר. "אין מדובר בבעל דין נבער מדעת, שאינו מבין את המצב החוקי ולא שמע מימיו על טענת קיזוז. מכל מקום, גם אם היה מדובר בבעל דין רגיל, לא היתה עומדת לו הגנת תום-הלב, משום שהמרכז פעל ביודעין ובכוונה תחילה בניגוד להוראות חוק החוזים, בבחינת 'אני ואפסי עוד', תוך ניצול לרעה של כוח השררה השמור לו". (ת.א. 25746/05).