צר שם בחוץ

"הממזרים שינו את הכללים, ואף אחד לא אמר לי", התלונן סגן נשיא ארצות-הברית, ספירו אגניו, לאחר שהודח בגין עבירות מס (והדחתו, אגב, הביאה למינויו של ג'ראלד פורד, האיש שלעולם יהיה תשובה לחידת הטריוויה מיהו האדם היחיד שכהן כסגן נשיא וכנשיא ארצות-הברית בלא להיבחר לאף אחת מהמשרות). אבל ענייננו כאן אינו באמרות שפר מהעבר, אלא בהווה, בעצם בעתיד הקרוב - והכללים משתנים, נכתבים מחדש לנגד עינינו.

בשעת כתיבת הדברים, סביר להניח שגם בעתיד הקרוב לא נדע בדיוק את הרכב הממשלה בישראל, אולי אף לא את זהות העומד (כפי שנראים הדברים כעת) או העומדת בראשה. אבל העולם ממשיך להתנהל, ראה זה פלא, גם כאשר יתנצחו כאן על גודל קצבאות הילדים ומי יהיה שר התשתיות.

לא משנה מי היה מנצח בבחירות, מי בעצם ניצח בבחירות: כי הרי אין תשובה ברורה וחד-משמעית, אפילו לשאלה הלכאורה פשוטה ומובנת מאליה הזו - ראש הממשלה הבא, לא משנה מאיזו מפלגה, לא משנה כמה הצהרותיו תקיפות, ייאלץ לפעול בזירה בינלאומית שבה מרחב התמרון של ישראל מצטמצם פלאים.

בסוף הדרך מחכה מדינה פלשתינית

העולם כולו, או לפחות העולם הרלוונטי - ארצות-הברית, האיחוד האירופי, רוסיה, האו"ם - מחויב למפת הדרכים, קרי תהליך שבסופו יש מדינה פלסטינית. נכון, יש התחייבויות לפלסטינים, אך גם לישראל. ולמדינת ישראל כיום יש פחות אשראי של טוהר כוונות וקורבן פיגועי טרור. השמאל האירופי התעורר מנמנומו ארוך השנים, בעיקר עקב המשבר הכלכלי, אבל בין השאר הוא שב לחבוט בדחלילים המסורתיים - ארצות-הברית של בוש וישראל, זו שהפציצה אך לפני שנתיים וחצי את ביירות, זו שהפציצה זה עתה את עזה.

איך בדיוק תשתלב מפת הדרכים עם חזונה של מפלגת האיחוד הלאומי, למשל, שכנראה שתהיה בממשלה? יתרה מזו - שני שלישים מהיצוא הישראלי הם לאיחוד האירופי, וכך גם חלק ניכר מהיבוא. אנו שוכחים את התלות הזו, שוכחים כמה, בניגוד לדימוי שלנו על אירופה, הזירה האירופית בשנים האחרונות הייתה נוחה לישראל, כאשר בראש ארבע מעצמות האיחוד עומדים אישים אוהדים את ישראל, אשר חולקים ערכים עם ממשלות ישראל האחרונות: בלייר ובראון בבריטניה, מרקל בגרמניה, סרקוזי בצרפת, ברלוסקוני באיטליה, וגם במדינות רבות נוספות, כולל המדינות המובילות את מזרח אירופה - פולין וצ'כיה בראשן.

סדר היום של אובמה

מישהו מוכן להתחייב שהמצב הזה יימשך? לא נורא, תגידו. הרי ארצות-הברית לצדנו, אותה ארצות-הברית המעמידה לנו ערבויות במיליארדי דולרים, חוסמת החלטות במועצת הביטחון, מוכרת לנו נשק מתקדם, מחויבת לנו אידיאולוגית, מה לא. נכון, אבל - כל זה היה בעבר. עבר קרוב, אבל ג'ורג' בוש כבר אינו יושב בבית הלבן. הוא בפנסיה בחווה בקרופורד. ברק אובמה הוא הנשיא, ויש לו סדר יום משלו, שבעיקרו הוא הפוך משל קודמו.

נכון, הוא בא לישראל ולאייפא"ק, הוא ידיד ישראל, הוא מחויב לביטחון ישראל, אבל הוא מדבר על דיאלוג עם א יראן, אותה איראן שעונה לו שדיאלוג זה נחמד אבל תוכניתה הגרעינית תימשך. הוא מדבר על דיאלוג עם מדינות ציר הרשע, על הוצאת הכוחות האמריקניים מעיראק, על פיוס עם העולם המוסלמי, על התקרבות מחודשת לאירופה. איך אמר זאת מרטין אינדיק, מבכירי יועציו? "עידן הצ'ק הפתוח לישראל נגמר". אכן.

ועוד לא התחלנו לראות את מלוא המשמעות של המדיניות החדשה - במשרד האוצר אוחזת בעתה, יש להניח, כשהם נזכרים בעצירת הערבויות של ממשל בוש האב לראש הממשלה שמיר.

מה נותר? רוסיה, זו שעד סוף השנה תאתחל את הכור הגרעיני האיראני בבושייר, ובכל פעם מאכזבת בזירה הדיפלומטית את ישראל למרות הבטחות וחיבוקים חמים? שאר העולם - כלומר המעצמות העולות סין, הודו וכל השאר, המנסות להתאושש מהמשבר הכלכלי שעיקרו עוד לפני ישראל והן אינן יותר מאשר פרטנריות לסחר במקרה הטוב?

ראש הממשלה הבא ייאלץ להתמודד עם סוגיית המאחזים הבלתי-חוקיים בעיני כל העולם - למעט שרים בממשלה העתידית, עם המשבר הכלכלי וכיצד הוא משתלב בהבטחות הבחירות ובהתחייבויות הקמת קואליציה, ועוד לא דיברנו על החמאס, איראן וכל השאר.

קלישאת קריקטורות

וליברמן. אביגדור ליברמן הוא מטרה נוחה, קלישאית לקריקטוריסטים בארץ ובעולם: המבטא, הזקן, הקול הרועם, מבנה הגוף. העולם כבר צייר אותו כמנהיג ימין קיצוני נוסח היידר או לה-פן. כעת, אם יהיה בממשלה, תצטייר הממשלה - כל ממשלה איתו - כממשלה קיצונית, זוללת ערבים לתיאבון. וליברמן הרי יהיה שר בממשלה, ושר בכיר.

כמובן שלחיים, לפוליטיקה, יש דינמיקה משלהם. ראש הממשלה הבא, יהיה אשר יהיה, יקבל מברקי ברכה ואיחולים צוננים שימשיך בתהליך השלום. אבל במקום שבו הייתה דלת פתוחה בוושינגטון אולי יתחילו להיות עיכובים, ובאירופה פחות ופחות מנהיגים, פובליציסטים, וודאי הציבור, יבינו את האילוצים שלנו, של ראש הממשלה. בהתחשב בכל זאת - ובתהליך המתיש של הרכבת הקואליציה ותחזוקתה - מדוע בעצם הם התמודדו על התפקיד? *

הכותב הוא עורך חדשות החוץ, ערוץ 1