סוף לסכסוך בין ראדא לחיים ניסנסון: המנכ"ל ישיב לחברה כחצי מיליון דולר

בין ניסנסון, ששימש מנכ"ל ראדא מ-1980 ועד 1998, לבין החברה ומחליפו, מפקד חיל האוויר לשעבר הרצל בודינגר, ניטש סכסוך ארוך ומתוקשר. ניסנסון התפטר מהחברה והמליץ למנות את בודינגר למחליפו, כדי לרצות את ראשי חברת בואינג, שתכננה לרכוש 42% ממניותיה. כשבואינג נסוגה מהעסקה, טען ניסנסון כי בודינגר רקח קנוניה כדי להשתלט על התפקיד.

בלב הסכסוך עמד הסכם פרישה שחתמו חלק מהדירקטורים בראדא עם ניסנסון, ובו הטבות מפליגות כמו הסכמה למחיקת יתרת חוב בסך כחצי מיליון דולר, דמי הודעה מוקדמת של 6 חודשים, פיצויי פיטורים עבור 18 שנות עבודה ועוד.

באמצעות עוה"ד גבי ספרן ועופר יובל תבע ניסנסון לאכוף את ההסכם ולקבל זכויות נוספות. ראדא תבעה מנגד, באמצעות עוה"ד לילי דורון וגבי דיסני ממשרד ש. פרידמן, 2 מיליון שקל בגין חובו לחברה.

הסכם חסר תוקף

תביעת ניסנסון נדחתה, למעט חיובה בדמי חופשה והבראה בסך 109 אלף שקל. תביעת ניסנסון לחייב את בודינגר אישית נדחתה, ונקבע כי "טוב היה אלמלא הוגשה, משבסיסה הנמקה-נקמה אישית ולא לגופא, משפטית-עובדתית".

השופטת שרה מאירי ציינה כי "שנים לא מעט פעלה ראדא, תחת ניהולו של ניסנסון, כשאין היא מנוהלת כחברה נסחרת, ומחמת הזהירות אין הדברים צריכים עוד פירוש". היא קיבלה את טענת ראדא כי ההסכם חסר תוקף, בין היתר משום שהדירקטוריון לא קיבל החלטה בנוגע לתנאי הפרישה, אלא רק כמה דירקטורים חתמו על ההסכם. "הוכח מעבר לספק כי לא הושגה הסכמה בישיבת הדירקטוריון, הן לאור מצגי ניסנסון (הטעיה) באשר לזכויותיו והן לאור תנאי פקודת החברות, שלא נתקיימו".

נקבע כי בטרם הדיון בתנאי פרישתו, הסתיר ניסנסון במודע מהדירקטוריון שבעבר המחה לטובת החברה את זכותו לפיצויי פיטורין ופדיון חופשה, ובכך הטעה אותו. בנוסף, ההבנות על תנאי הפרישה הושגו בניגוד לפקודת החברות, משום שההסכם חייב דיון מוקדם בוועדת הביקורת ומשום שניסנסון נכח פיזית בחדר בעת הדיון בתנאי פרישתו. (עב' 7049/00).