תיק פתוח: אלפי תיקים ממתינים בפרקליטות להחלטה אם להגיש בהם כתב אישום

פרקליט המדינה, משה לדור, השתתף השבוע בכנס של לשכת עורכי הדין בתל-אביב, שעסק בצורך להקים גוף שיבקר את פעילות הפרקליטות. ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון, אמר בכנס כי הוא "בספק לגבי אפשרות קיומו של גוף או פונקציה לעניין זה במשרד מבקר המדינה". אלא שהמבקר, מיכה לינדנשטראוס, לא ממש מקשיב כנראה לראש הלשכה.

באותה שעה שבה התקיים כנס הלשכה, חשף לינדנשטראוס, בכנס של המועצה לשלום הילד, כי משרדו מקיים בימים אלה בדיקה בפרקליטות המדינה, באשר למשך הטיפול בתיקים. לדבריו, מנתונים שהעבירה אליו הפרקליטות, נכון לספטמבר 2008, היו על המדפים ברחבי הפרקליטויות 11 אלף תיקים הממתינים להחלטה אם להגיש בהם כתב אישום או לסגור אותם. "התיקים נשארו פתוחים, לעתים חודשים רבים ולפעמים גם שנים. הייתכן?"

אולי במטרה להרגיע את הקולות הקוראים לביקורת חיצונית על הפרקליטות, פירסם משרד המשפטים בשבוע שעבר דו"ח על היקף פעילותה בשנים 2005-2007. מהדו"ח עולה, שבפרקליטות נפתחים פחות תיקים מאשר סך תיקי החקירות שמעבירה לה המשטרה. הסיבה לכך היא, שבחלק ניכר מהמקרים, פותחים בפרקליטות תיק אחד מאוחד לכמה תיקי חקירה משטרתיים, העוסקים באותו אירוע לגבי כמה חשודים. ב-2007, למשל, העבירה המשטרה יותר מ-44 אלף תיקי חקירה, שהיתרגמו בפרקליטות ל-29 אלף תיקים בלבד. נכון לנובמבר 2008 - מועד ביצוע הבקרה הסטטיסטית - נותרו כ-6,000 מתוכם פתוחים.

הנתון המשמעותי יותר הוא מספר התיקים שבגינם מחליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום וללכת למשפט. למרות העלייה המתונה בסך התיקים הנפתחים בפרקליטות, מ-26-27 אלף ב-2005-2006 לכ-29 אלף ב-2007, נותר מספר התיקים שבהם מחליטים על הגשת כתב אישום יציב, כ-4,500 בשנה. הפרקליטות העסוקה ביותר היא מחוז תל אביב - שבו הוחלט להגיש יותר מ-1,000 תיקים כל שנה. מפתיע לגלות שפרקליטות מחוז ירושלים ירדה בשנים האחרונות למקום הרביעי בין פרקליטויות המחוז מבחינת היקף פעילותה: בפרקליטות מחוז דרום ובמחוז מרכז מגישים כל שנה יותר כתבי אישום. חלק לא קטן מתיקי החקירה מגיעים מהמשטרה מלכתחילה בצירוף המלצה לסגור אותם, והם נסגרים כמעט ללא עיכובים. ב-2007 היו 17 אלף תיקים כאלה.

נתון בולט שחסר מהדו"ח המקיף הוא מספר עסקות הטיעון שאותן עורכת הפרקליטות מדי שנה. מתוך כ-4,500 תיקים שבהם מחליטים להגיש כתב אישום, רק במספר קטן של מקרים מתקיים משפט מלא, כולל הליך הוכחות ממושך. ברוב המקרים מגיעים להסדר טיעון אחרי הגשת כתב האישום לבית המשפט. במקרים חריגים מושג ההסדר עוד לפני הגשתו, כמו במקרה של הנשיא לשעבר, משה קצב.

באשר לערעורים - הפרקליטות מגישה ערעור אחד לבית המשפט על כל שמונה ערעורים שמגישים נאשמים - 470 ערעורים ב-2007 לעומת 3,800 שהגישו נאשמים. אחוזי ההצלחה בערעורים נוטים לטובת המדינה: ב-60% מהמקרים התקבלו ערעורי המדינה באופן מלא או חלקי, לעומת 36% הצלחה של ערעורי הנאשמים.

דובר משרד המשפטים אומר, שמהנתונים עולה כי "קוצר מאוד משך הזמן עד לקבלת החלטה בתיקים תלויים ועומדים. ברוב המוחלט של התיקים מתקבלת החלטה במהלך השנה הראשונה מאז נפתחו בפרקליטות. ברוב התיקים שבהם לא מסתיים הטיפול בתום שנה, מתקבלת החלטה עד תום השנה השנייה".

ספק אם אלה נתונים שיש להתגאות בהם. משמעותם היא שאחרי החקירה המשטרתית, התיק עשוי לעבור לפרקליטות ולהמתין לעתים כשנתיים נוספות לפני קבלת החלטה. זו לא הדרך לסכל את היוזמות לחקיקת חוק שיגביל את משך החקירות והטיפול בתיקים בפרקליטות.

העיכוב שבעיכוב

כשבית המשפט העליון רוצה, הוא יודע לפעול ממש בחריצות ובזריזות יוצאות דופן. במיוחד כשהוא צריך להגן על אחד משלו. השבוע הוגשה לבג"ץ עתירה חריגה נגד השופט חנן מלצר. למחרת כבר התקבל פסק-הדין - העתירה נדחתה על הסף. את העתירה הגישו עוה"ד אביגדור פלדמן ומירי הרט, בשמו של רוני ריטבלט, מבעלי חברת "אלקטרו חב"ש", שהורשע ביולי 2008 בעבירות של מתן שוחד ומס, ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 2 מיליון שקל. ריטבלט הגיש ערעור לעליון, ובמקביל ביקש לעכב את ביצוע המאסר. בקשתו הועברה לשופט מלצר, שקיים בה דיון בסוף חודש ספטמבר 2008.

אף שמקובל להחליט בבקשות לעיכוב ביצוע במהירות, בתוך שבוע-שבועיים, לקח למלצר יותר מארבעה חודשים עד פירסום החלטתו בשבוע שעבר, לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ולהורות על התייצבות מיידית של ריטבלט למאסרו. בפרק הזמן הזה עוכב ביצוע העונש, עד למתן החלטתו של מלצר. במילים אחרות, אף שבקשתו של ריטבלט נדחתה בשל "האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של העונש", כדברי מלצר, הרי שהאיטיות במתן החלטתו שלו גרמה לפגיעה באינטרס הזה.

"מה דינה של בקשת עיכוב ביצוע, שהביאה בעצמה לעיכוב של חמישה חודשים בביצוע גזר הדין?", תוהים פלדמן והרט בעתירתם, "האם לא תאמר כי היא בבחינת כלי ריק, התהדרות שווא בעקרון הביצוע המיידי של גזרי דין? הכיצד יכול היה השופט מלצר, אשר במו ידיו עיכב את המאסר בחמישה חודשים, לטעון עתה כי ראוי העותר להיאסר מאחורי סורג ובריח בשל עקרון האכיפה המהירה של גזרי דין? האם חמישה חודשי עיכוב בדיון לעיכוב ביצוע אינן כורתות את הענף שעליו יושבת החלטת השופט מלצר, ענף מיידיות האכיפה?"

כנראה שלא, אם לשפוט מפסק-דינם של השופטים דורית ביניש, אשר גרוניס ואסתר חיות, שדחו על הסף בתוך יום בלבד את העתירה נגד מלצר. מהירות ראויה לציון, בפרט על רקע קצב התנהלותו של מלצר בתיק. נימוקה של השופטת חיות לדחייה אפולוגטי משהו: "אין חולק כי בית המשפט מחויב לעשות כל מאמץ לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין במהירות הראויה. אך מטבעם של דברים אין עניין אחד דומה למשנהו, והמהירות הראויה משתנה אף היא ממקרה למקרה".

הדיון בערעורו של ריטבלט לעליון נקבע ליולי 2009, חמישה חודשים אחרי שיחל בביצוע מאסרו, בשבוע הבא.

דא, פרידמן

לפרופ' דניאל פרידמן, יש על-פי הפרסומים, סיכוי לא רע להמשיך ולכהן כשר המשפטים גם בממשלה הבאה, בין אם בראשה יעמוד בנימין נתניהו או תעמוד ציפי לבני. זאת, עקב דרישת יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, במסגרת המו"מ הקואליציוני, להותיר את פרידמן בתפקידו. ליברמן, שאינו יכול להתמנות בעצמו לשר הממונה על מערכת אכיפת החוק - משפטים, ביטחון-פנים ואוצר, בגלל יחידת החקירות של רשות המסים החוקרת גם בעניינו - מצא את התחליף הקרוב ביותר לגישתו המתנגחת במערכת החוק.

בהנחה שהמהלך להותרת פרידמן בכיסאו נעשה בתיאום עמו, המשמעות היא שמבחינתו אין חשיבות מיוחדת לשאלה מי המפלגה שתומכת בך ואילו אינטרסים כהונתך אמורה לשרת. מי שבא ברוך הבא. בקדנציה הקודמת מונה פרידמן כמינוי אישי של אהוד אולמרט מטעם סיעת קדימה, וכעת הוא עשוי להתמנות על בסיס תמיכת ישראל ביתנו, אפילו אם קדימה תהיה באופוזיציה.

זו בשורה רעה למשחק הפוליטי והדמוקרטי, כשהבוחרים מגלים שאין קשר בין הצבעתם בקלפי, ואפילו בין חילופי ממשלות, לבין המשך כהונתו של אדם במשרד ממשלתי. ועוד יותר מכך זו בשורה רעה לביניש ולתומכיה: את כל היוזמות מרחיקות הלכת שהעלה בקדנציה הקודמת, עשוי כעת פרידמן לקבל זמן ארוך לקדמן וליישמן.