1. בזמן שבנימין נתניהו, ככל הנראה ראש הממשלה הבא, חולם בקול על הפרטת המינהל ועל רפורמה בקרקעות המדינה, גיבשו בקק"ל רפורמה שאמורה ליצור אלטרנטיבה ותחרות למונופול ההיסטורי של המינהל. כשנתניהו יחשוב ברצינות על האפשרויות העומדות בפניו, ואחרי שיבחן שוב את אין ספור הוועדות והרפורמות שהתמסמסו בעבר, גם הוא יבין שהקמת מינהל ב' בתוך קק"ל היא האופציה ככל הנראה הכי ריאלית להחלשת (ולא פחות חשוב להתייעלות) המינהל.
במקביל, בימים אלו ממש נפגשים בירושלים חבר הנאמנים של ההסתדרות הציונית העולמית. החברים, בעיקר אנשי עסקים אמריקניים, דנים בצורך להתייעל ולסגור פעילויות בעקבות המשבר הגלובלי. כשהם יבינו את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בחברת הבת שלהם, קק"ל, הם צפויים לתמוך בהתלהבות במהלך, שיוכל להזרים חמצן משמעותי לקופתם.
2. קצת היסטוריה: לפני כמעט 50 שנה החליטה הממשלה שמינהל מקרקעי ישראל ינהל את כל קרקעות המדינה שאינן בבעלות פרטית. מדובר על שטחים בהיקף 14.2 מיליון דונם (70% משטח המדינה) שהיו ברשות המדינה עצמה וכן קרקעות רשות הפיתוח (שם יפה לנכסי הנפקדים) בשטח של 2.6 מיליון דונם (13%) וקרקעות קק"ל, שהשתרעו על שטח של 2.4 מיליון דונם (12%).
אבל העובדה שמדובר כביכול על 12% מקרקעות המדינה "בלבד" מאוד מטעה. בין גדרה לחדרה - המתניים הצרים והאמיתיים של המדינה, תופסות קרקעות קק"ל נתח של 33% לפחות. על פי הערכות, כמחצית מהקרקעות הפנויות במרכז הארץ, שהן בעלות פוטנציאל להשבחה ושינוי ייעוד, הן בבעלות קק"ל.
הניהול המשותף היה סידור מושלם עבור קק"ל - מדי שנה הגיע מהמדינה צ'ק על סך מאות מיליוני שקלים מניהול קרקעותיה (בשנים האחרונות מדובר על ממוצע של 550 מיליון שקל לשנה), בעוד לבכירי קק"ל ולעובדיה נשאר בעיקר לטעת עצים, לשקם נחלים, לבנות מאגרי מים ולנדוד ברחבי העולם בניסיון לגייס עוד קצת כסף עם תמונות של הקופסה הישנה של קק"ל.
רק שאותו סידור מושלם גם הוליד לא מעט מצבים אבסורדיים. מחד, קק"ל - הממשיכה להתקיים בזכות קרקעותיה - מאשרת במועצת מקרקעי ישראל תוכניות בנייה במערב ירושלים. מאידך, אותה קק"ל מארגנת הפגנות תמיכה ביערות ירושלים, בשם האג'נדה הירוקה.
3. אבל בשנים האחרונות משהו נסדק באידיליה שבין המדינה לקק"ל. הקרן, הרואה את עצמה כ"חברה פרטית בבעלות העם היהודי", נאלצה ליישר קו עם מדיניות המדינה, שביטלה בין היתר את האפליה בין יהודים לערבים בשיווק ורכישת קרקעות (בג"ץ קעאדן), גיבשה רפורמות בקרקע חקלאית (ועדת הבר) ועוד.
אם לא די בכך, ועדת גדיש, שהמלצותיה אושרו על ידי הממשלה לפני יותר מ-3 שנים, קראה להעברת קרקעות קק"ל למינהל ולקיצוץ בכוחה במועצת מקרקעי ישראל (הגוף המפקח על המינהל), תמורת קרקעות חלופיות שתקבל קק"ל בנגב. בנוסף, גם הקריאות להפריט ולבטל את המינהל איימו להפריט (או אולי דווקא להלאים) את קרקעות קק"ל.
החקלאים וגורמים המקורבים לימין הרגישו מאוימים. במקביל, יותר ויותר גורמים בקק"ל ובסביבתה חשבו שנסיגתה של הקרן לתחום המים והיערות ואימוץ האג'נדה הירוקה הם החמצה של ייעודה ההיסטורי בקרקע. כל אלה סללו את הדרך לגיבוש ההמלצות, על אפם וחמתם של לא מעט בכירים בקק"ל.
4. אבל האם קק"ל בכלל מסוגלת לנהל, לתכנן ולשווק קרקעות בהיקף כזה? האם הגוף הירוק וחסר השיניים מסוגל להפוך לסוחר קרקעות ממולח? חד וחלק התשובה היא לא. אחרי שנים של התקשקשות במבצעי נטיעות ובטיולי משפחות, ברור לגמרי שהיא תעשה זאת גרוע יותר אפילו מהמינהל, שלזכותו לפחות עשרות שנות ניסיון. לא בכדי, מתאמצים כבר כ-3 שנים בהנהלת קק"ל להגיע להבנות עם המדינה ועם המינהל במסגרת המלצות ועדת גדיש, כדי שהרומן לא יסתיים במהרה לרעתם.
לכן, כדי שהפרטת המינהל לא תיגמר כמו הפרטת הנמלים בקדנציה הקודמת של נתניהו, לא מספיק לייצר מספר גופים מתחרים. צריך לדאוג גם לביצוע המהלך. קל זה לא יהיה. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
