דורי מנור: "המו"לים מתנקשים בתרבות"

דורי מנור, 36, משורר, עורך ומתרגם ישראלי. שירת כעורך וכמפיק בגלי צה"ל, למד ספרות צרפתית וכללית באוניברסיטת פריז, והתמחה בתרגום שירה צרפתית. תרגם, בין היתר, את "פרחי הרוע" של בודלר (1997). הוציא שלושה ספרי שירה ("מיעוט", הקיבוץ המאוחד, 2000; "אלפא ואומגה", עם אנה הרמן, לאופרה בהלחנת גיל שוחט, הקיבוץ המאוחד, 2001; "בריטון", אחוזת בית, 2005). משנת 2005 עורך את כתב העת הספרותי "הו!" המופיע פעמיים בשנה, ומטרתו להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית, ולהעמיד דור חדש של סופרים ומשוררים. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול, ובשנת 2008 זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגומיו מהספרות ומהשירה הצרפתית. בחודש האחרון ראה אור הגיליון השביעי של "הו!".

*באיזה בית קפה בחרת להצטלם ומדוע?

"בחרתי להצטלם ב'ג'וז ולוז'. זה המקום הקבוע שלי מאז שחזרתי לתל-אביב מפריז, לפני שלוש שנים. היו תקופות שהייתי מגיע לשם כמעט כל ערב, ופעמיים אפילו תפקדתי כברמן, יחד עם חברים מוזיקאים כמו שלומי שבן, רונה קינן ויהודית רביץ. 'ג'וז ולוז' הוא מקום מפגש של מוזיקאים, ואני מרגיש טוב עם מוזיקאים".

*אם היית יכול לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

פדריקו גרסיה לורקה. ולא יזיק אם הוא יקום לנגן מדי פעם בפסנתר איזה שיר עם ספרדי שהוא עיבד".

*איזה ספרים אהבת בילדותך, ועדיין נפלאים בעיניך?

"הספר האהוב עלי מכולם היה 'שלושים וחמישה במאי' של אריך קסטנר. יחד עם הדוד סבוני, עם אחיינו דני ועם הסוס הגרגרן נגרו קבלו נסעתי לארץ העצלנים, אל העולם ההפוך ואל הים הדרומי, ויותר מכל אהבתי להתהלך על קו המשווה יחד עם הנערה פטרוזיליה ולהסיר ממנו את החלודה".

*לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב, ומדוע?

"ספר איוב. הספר הזה הוא מבחינתי האוצר האדיר ביותר של שירה בעברית, ואולי בכל שפה. הוא כל-כך יפה, שאני כמעט שוכח כמה הוא עצוב".

*מי הסופר או המשורר הדומיננטי בספרייה הביתית שלך?

"בצרפתית: שארל בודלר, המשורר הפריזאי המקולל שמיצירתו תרגמתי כבר ארבעה ספרים, ואני מסתובב איתו כל-כך הרבה שנים, שאני מרגיש קצת כמו אלמנתו. באנגלית: אלן גינזברג, משורר הביט הניו-יורקי הגדול, ששירו 'קדיש' מהפנט אותי כבר שנים. בעברית: דליה רביקוביץ', האהובה מכולן, ששירתה כל-כך טמועה בי, שכמעט הפסקתי לקרוא אותה, אבל אני שומר בספרייה את כל קובצי השירה הישנים שלה".

*אתה צריך להעביר שעות אחדות בהמתנה לטיסה. איזה ספר תיקח איתך?

"ספר שירה שאני מתרגם באותו זמן. כך יש לי אפשרות לבחור אם לנצל את שעות ההמתנה לעבודה, או לקרוא בספר להנאתי עד שעת ההמראה. יש לי שני כללי ברזל בתרגום שירה: לתרגם רק יצירות שאני אוהב, ולתרגם רק משוררים מתים (פחות סיכוי שהם יציקו במיילים ובטלפונים)".

*איזה מקום תופסים מוספי ספרות ומדורי ספרות בתפריט הקריאה שלך?

"למען האמת, מקום מזערי".

*מה דעתך על המגזינים וכתבי העת לשירה ולפרוזה בישראל?

"יש לי אהדה גדולה לכל כתב עת שיש לו סדר יום ספרותי ברור ומוצהר, והוא לא רק אסופה של יצירות".

*יש טענה שרוב הקוראים בעברית מעדיפים רומנים - לא שירה ולא סיפורים קצרים. כמשורר וכעורך, מה דעתך?

"אני מתרשם שלא הקוראים מעדיפים רומנים, אלא המו"לים חושבים שהקוראים מעדיפים רומנים. הם מנסים לכוון לאיזה טעם קהל פיקטיבי, ובעצם כורים לעצמם בור, ובאותה הזדמנות מתנקשים גם בתרבות. זאת תסמונת הרייטינג, שמזמן דלפה גם לעולם הספרות, והיא הרסנית בה לא פחות מאשר בתחומים אחרים".

*מה מעורר בך השראה?

"אני לא מאמין בהשראה, וכשהיא באה אני מנסה להילחם בה. אני מאמין שמשורר צריך להיות בראש ובראשונה בעל מלאכה מעולה. הוא צריך לשלוט ללא מצרים בכל הכלים הטכניים של האמנות שלו, ולכתוב מתוך דעה צלולה ומודעות, לא מתוך השתעבדות לאיזו התרוממות רוח, שבדרך-כלל מבטיחה כתיבה של שירה יומרנית גרועה. והמוזה? נשאיר אותה למי שמאמין בפיות ובקוסמים".

*מהו הספר האחרון שקראת והותיר עליך את רישומו?

"'המצב העברי' של לילך נתנאל (בבל, 2008). ספר פרוזה ראשון של סופרת בעלת כישרון עצום, שמתרחקת כמו מאש מהכתיבה הישראלית המיין-סטרימית. נתנאל בוחנת מחדש כמה עניינים עקרוניים שנוגעים לאפשרויות הכתיבה העברית בימינו, בלי לשכוח לזכות את הקורא בהנאה החושית שמעניק לנו סיפור עמוק ומרתק".

*איזה ציטוט מספר או משיר, העניק לך השראה או השפיע עליך באופן מסוים?

"'אוהבי ימים על גב ארץ,/ הידעתם כי ימיכם שווא?/ אתם משורש מוות, כל/ אדם ישוב אל שורשיו'. השיר הקצרצר והמודרני-להדהים הזה נכתב במאה ה-11 על-ידי שמואל הנגיד - שר צבא, מדינאי, גדול בתורה, ובעיקר משורר מופלא, שכתב בין השאר כמה משירי אהבת הגברים היפים ביותר בעברית". *