הם היו משוכנעים שאת המנגינה הזאת אף אחד לא יפסיק. אבל למעלה מחודש ימים אחרי ששקע האבק מעל סגירת התזמורת האנדלוסית מאשדוד, גלי ההדף של המהלך ניכרים בשאר התזמורות בישראל. מנהליהן מרגישים שעכשיו, יותר מאי-פעם, אין יותר פרות קדושות, וששום דבר לא ימנע מהם מלהיות הבאים בתור - קורבנות המשבר הכלכלי, קורבנות תרמית ברנרד מיידוף, קורבנות תרבות הרייטינג. קורבנות. "מי שנותן לתזמורת האנדלוסית להיסגר, יסגור גם את התזמורת הבאה", נחרץ עופר סלע, מנכ"ל הסינפונייטה של באר שבע. "סגירת האנדלוסית הייתה חצייה של קו אדום, אובדן מחסום הבושה. מחר יקרוס הגוף הבא, והשאלה היחידה היא איזה. אנחנו תזמורת יציבה, אבל המשבר לפתחנו".
סלע לא לבד במלחמת ההישרדות. שותפים לה כל מי שאינם שוכנים תחת התווית היוקרתית של התזמורת הפילהרמונית, זו המוגנת בתקציבים והמנגנת לבטח בהיכל התרבות התל אביבי. ובמילים אחרות, קרוב לעשר תזמורות הנתמכות על-ידי משרד התרבות ועל-ידי העיריות שבשטחיהן קמו, ושחייהן תלויים במקביל גם בחסדי התורמים לצורך תפעולן היומיומי.
תרמית מיידוף, למשל - שבין הנפגעות הגדולות שלו הייתה קרן התרבות אמריקה ישראל, שנוסדה לפני שבעים שנה ושלקחה חלק נכבד בבניית חיי התרבות בישראל - שיתקה את פעילותה של הקרן, וכפי שאומר סלע, עלולה לגרום ל"חיסול כל הדור הבא של המוזיקאים בישראל".
תזמורת באר שבע, הוא מספר, קיבלה במהלך 2008 כמיליון שקל מתורמים, אבל "ב-2009 לא נראה מהם שקל אחד. כבר ברבעון האחרון של 2008 קוצצו כספים מובטחים מקרנות בארץ ובעולם במאות אלפי שקלים, ובשנה הנוכחית אין עם מי לדבר: 'אף אחד לא בבית'".
גם המדינה, כהרגלה, לא עוזרת להפיג את אי-הוודאות. המשבר העולמי רק דילל את טפטוף התקציבים למוסדות התרבות, וזאת בנוסף לכך שגובה התמיכה הממלכתית נעשה על-פי מפתח סבוך וחישובים משתנים של נפח הופעות ושל דירוגן על-פי מדדי איכות ואחרים - קריטריונים המעוררים מורת רוח בקהילה המוזיקלית. "ככל שיש יותר קריטריונים", אומר אריה בר-דרומא, מנכ"ל התזמורת הקאמרית, "יש יותר תירוצים לקצץ. דירוג תזמורות הוא דבר כואב, בוודאי דירוג איכות, שהוא מופרך לחלוטין, שפוגע ברייטינג. כי אנחנו ארץ קטנה, כולם מכירים את כולם, גם הקהל קורא עיתונים, וזה עלול להשפיע על מספרי המנויים".
"התרבות בישראל נלחמת כעת על 1/12 של התקציב", מוסיף סלע. "הרי אין תקציב מדינה, ובהיעדרו המדינה נותנת 1/12 לחודש, על בסיס השנה שעברה. אנחנו קיבלנו את החלק שלנו בינואר כמחווה של המדינה לתרבות בדרום, במסגרת תעדוף של מוסדות תרבות בטווח ארבעים קילומטרים מעזה. אבל מה הלאה? ומה עם המוסדות האחרים? חלק גדול מהגופים התרבותיים משלמים משכורות על בסיס ההקצבה. ולכן אני אומר שמחר יקרוס הגוף הבא".
"גמ"ח (גמילות חסדים) לאמנויות ניצב במקום האחרון בישראל", פסימי גם פיני פלד, מנכ"ל התזמורת הקיבוצית שכבר נערך לימים קשים יותר. "אנחנו נוקטים צעדים חריפים, מצמצמים פעולות בצורה דרסטית, מצמצמים בהוצאות שיווק, בנסיעות, גם בתוכנית האמנותית נצמצם", הוא אומר. "זה יפגע במנויים, אבל אם לא נוכל להתמודד עם מה שיש, לא נהיה. המנהל האמנותי ירון גוטפריד משתף פעולה מלא בנושא הכלכלי, ויחד אנחנו בונים תוכנית שנוכל להתמודד עם הקשיים".
מתי החלטת על הקיצוצים?
"כששמענו שאין תקציב מדינה ל-2009, ודבר שני כשידעתי מה קורה בשוק העולמי. הרבה מהתורמים שלנו חטפו מכות, ואין לסמוך עליהם. בכל הרבעון הראשון של 2009 קשה, אם בכלל, להשיג תרומות".
המדינה לא מקציבה
בעוד ערים כמו חיפה, באר שבע, הרצליה ורעננה מחזיקות בתזמורת אחת כל אחת, עיריית אשדוד הקימה בשנות ה-90 שתי תזמורות. האנדלוסית, שנוסדה ב-1994, נסגרה בתחילת החודש שעבר; התזמורת הסימפונית של אשדוד, שנוסדה ב-1992, ממשיכה לפעול. "אשדוד היא עיר מספיק גדולה וחזקה לשתי תזמורות", מגונן משה פישר, מנהל הסימפונית בעיר. "יש לנו הצדקה ויש קהל, ואני מאמין שהאנדלוסית עוד תחזור ותקום". לדברי פישר, הסימפונית אשדוד מתנהלת ללא גירעונות, "ובגלל זה אנחנו לא ידועים. לעשות פרסום ברשת ב' ב-300 אלף שקל ולהיכנס לגירעון, זאת לא בעיה. אנחנו עושים דברים גדולים בתקציבים ריאליים, משלמים 5,000 שקל ויותר לנגנים, אבל עזוב מספרים, יש משכורת מלאה ויש חלקית. אנחנו עובדים בצורה מודולרית. 95 נגנים חתומים בחוזה, ועוד 12 בחוזה מיוחד, וחלק נגנים חד-פעמיים - הכול בהתאם לרפרטואר, ככה צריך לעבוד".
הייתה לכם תחרות מול האנדלוסית?
"התחרות שלנו לכאורה היא מול תזמורות ראשון לציון, רעננה וחיפה, אבל אנחנו לא ממש מתחרים בהם. הקהל שלנו לא נוסע לתל אביב. יש לנו אלפיים מנויים, ואנחנו נענים לצרכים שלהם. אנחנו עובדים הרבה בפריפריה - מאה קונצרטים בשנה, מאשקלון עד נהריה, וגם בחו"ל. זה המון. אבל כאמור, לא מפרסמים. אולי עוד שנה נעשה יחסי ציבור ונהפוך ליותר דומיננטיים בפריפריה".
פישר מספר כי בתזמורת שלו מצאו פתרון יצירתי להתדלדלות תמיכת הקרנות. "יש הרבה מפעלים ותעשייה בעיר, וההשקעה הראשונה שלהם זה תרבות", הוא אומר. "יש לנו בתזמורת פרויקט של הבאת בוגרי אקדמיה למוזיקה, כולם הרי בורחים מכאן, ואני רוצה להשקיע בהם. הייתה לי פגישה לא מזמן בנמל. אגן כימיקלים, נמל אשדוד ויהודה רשתות - כל אחד מהם יממן שנה שלמה של העסקת בחור צעיר, שיעבוד בתזמורת שלנו במשכורת ראויה ולא ייסע מפה".
אבל זה הכסף הקטן, ופישר יודע את זה. בעקבות המשבר, הוא כבר נערך לקיצוץ של 10% מהתקציב של הסימפונית אשדוד. "החשב הכללי שוקי אורן כבר רמז שאין לו כסף, יהיה כנראה קיצוץ רוחבי של 7%-10%, וההנהלה שלנו קוראת את המפה. אני לא רוצה להיכנס ללחץ ביוני, כי התחייבתי לקהל לקונצרטים. מי שלא יעשה קיצוצים עכשיו ימצא את עצמו עם גירעון של עד חצי מיליון שקל. אני לא רוצה לתת הסברים ביוני. אנחנו מקצצים כבר 10%, ואם נצטרך נקצץ עוד 10%. אם יישאר עודף, נשמח לפצות את הקהל".
סלע, שכנו של פישר מהדרום, עומד על כך שלאנשי הפריפריה קשה פי כמה מאשר לאנשי המרכז, ובימים משבריים אלה במיוחד. "כוח הקנייה של תושב באר שבע נמוך מזה של המרכז", הוא אומר. "כרטיס ממוצע בבאר שבע עולה פחות מחצי ממחיר הכרטיס בהיכל התרבות, וההוצאות שלי יקרות שבעתיים, כי כל דבר זה להביא לפריפריה. אם המדינה החליטה שהיא רוצה תרבות בבאר שבע, היא לא מקציבה לכך מספיק".
מה לגבי אחריות הניהול?
"אנחנו לא בארץ פיטר פן. כל אחד שעובד איתנו יודע שבאר שבע משלמת מעט, אבל שתעמוד בהתחייבויות שלה. לא ניקח התחייבות שלא נוכל לעמוד בה, לא נביא אמן ברמה שהפילהרמונית מביאה - לא פרלמן, ולא צוקרמן. עזוב את המחיר שאמן בליגה של המגה-סטארים האלה לוקח. רק להטיס אותם, לשכן אותם. זה לא לתזמורת שמוכרת לאולם של 400-500 כרטיסים".
אז איפה סובלים יותר?
בר-דרומא מהקאמרית סבור שדווקא תזמורות מרכז הארץ סובלות יותר. לכאורה, הקאמרית נהנית ממיקום עדיף, בהיותה תזמורת תל אביבית, אבל בר-דרומא טוען כי הניידות של התזמורות בארץ פוגעת בעיקר בו. לדבריו, התזמורות המקומיות שוברות את השוק במחירי הכרטיסים, ואת המצב שבו כולם נוסעים לכל מקום הוא מכנה ג'ונגל. "אנחנו במלחמת הישרדות", הוא סבור. "לפריפריה יש נישה ותקציבים, וכולם באים לנגן בתל אביב ונוגסים בקהל שלנו. אין יד נעלמה שמאזנת את השוק, ולצערי אין גם יד מסדרת. זה חוקי הג'ונגל. אם תשכנע מתנ"ס ביישוב כלשהו שאתה שווה/טוב/זול יותר מאחרים, אתה זוכה. ואם מישהו הקדים אותך, אין לך קונצרט שם. הרבה פעמים אני יוצא לפריפריה במחירי הפסד. אז אנחנו גם מסבסדים את הפריפריה, כי אם לא נצא לנגן שם, יהיה לנו פחות ניקוד בקריטריונים".
הקאמרית בניהולו של בר-דרומא היא גוף שונה מעט בנוף. היא נוסדה ב-1965 על-ידי גארי ברתיני, ונקלעה לפני שנים אחדות למשבר הקיצוצים האופייני. היה זה בר-דרומא, נגן ויולה בתזמורת מאז 1977, שלקח על עצמו את שרביט הניהול, ובשש שנים הביא אותה לאיזון תקציבי. האם מדובר פה בקולקטיב, גוף בניהולם של העובדים? "אנחנו לא שותפים ואין שוויון, אבל הדיפרנציאציה קטנה", הוא משיב. "אם, לדוגמה, שכרו של נגן מוביל עשוי להגיע ל-6,000-7,000 שקלים, אז שכר המנכ"ל, שכרי, עומד על 13 אלף שקל ברוטו. זאת חתונה מוזרה, שבה כולנו לוקחים חלק בשמחות וגם סובלים יחד מקיצוצים. יש תחושת שותפות ביני ובין הנגנים. אני מנגן פול טיים ג'וב, נמצא עם הנגנים כל הזמן, והעבודה מולם היא ברמה אחרת".
מה דעתך על הנתק בין הנהלת האנדלוסית לנגנים?
"סגירה של כל תזמורת היא חרפה. זה כסף קטן מאוד, והתמורה שאנחנו נותנים היא ענקית בקנה מידה בינלאומי. ישראל היא מרכז תרבות עולמי, אבל מוזר שהשלטונות לוקחים את ההילה הזאת. אם יש רמה גבוהה של תרבות, זה לא הודות לשלטונות".
בר-דרומא מכוון למה שאירע בעבר עם הסימפונית ירושלים, התזמורת הוותיקה בארץ, לצד הפילהרמונית. לפני כשנתיים הועלתה הצעה לספח אל הסימפונית את הקאמרטה הירושלמית, גוף צנוע יותר שפעילותו זוכה להערכה, ושגם הוא נקלע לקשיים כספיים. ועדת פרי, שמינה משרד התרבות ושדנה בעניין בקיץ 2007, החליטה לדחות את ההצעה בטענה שהאיחוד עלול לפגוע בייחודן של שתי התזמורות. בינתיים מונה בירושלים מנכ"ל חדש, חיים שחם, המנסה להעלות את התזמורת על פסים שיבטיחו את עתידה.
"אני בעד חיבורי תזמורת, בתנאי שזה לא יהיה פתרון של חיסכון כספי לממשלה, אלא של יותר יעילות, יותר תרבות ויותר אפשרויות", אומר בר-דרומא. "גם אצלנו עלה הנושא של חיבור, גם בירושלים, והבעיה היא שבממשלה מנסים ללכת לנושא כשהעניין הכספי הוא בראש סדר העדיפויות שלהם. לחבר שתי תזמורות נכשלות יחד לא ייצור תזמורת טובה אחת, אלא אם יהיו גיבוי כספי מספיק לצד יעילות ורמה אמנותית גבוהה".
הניגון לא משתלם
הבעיה המושתקת, שאותה פוצצו נגני האנדלוסית אשדוד ברעש גדול, הוא גובה המשכורות. מוטי איינס, מנכ"ל הסימפונית חיפה, מתחמק מהשאלה הכאובה כמה מרוויחים נגניו, שאף אינם מאוגדים, אלא עובדים בחוזים אישיים. הנגנים המבוגרים בסימפונית ירושלים, שעדיין יושבים על הסכמי עבודה של רשות השידור, "וחלקם בדרגת השכר הכי גבוהה, גם הם מגיעים בקושי ל-5,000 שקל משכורת", אומר שחם, המנכ"ל.
ככלל, מנכ"לי התזמורות תולים את גובה השכר בשלטון, המכתיב את התקציב והכובל את ידיהם. "להגיע ל-5,000 שקל אחרי שלושים שנות ותק זה יותר גרוע ממעט, זה חרפה", אומר סלע מבאר שבע. "בישראל לא מאפשרים למוזיקאים, ולאמנים בכלל, להשתכר בכבוד. רק מעטים, שזכו בקריירה של סולנים, מרוויחים משכורות טובות".
מה הפתרון? עבודה נוספת, כמובן. אין נגן תזמורת בישראל שאין לו עבודה נוספת, אם כמורה באקדמיה, כמלמד פרטי או כנגן בהרכבים קטנים. "אנחנו אפילו מעודדים את זה", אומר שחם. "כי כשהנגנים חוזרים אלינו למחרת בבוקר, הם יותר טובים".
מצד הנגנים, המצב נראה עוד פחות טוב (ראו דוגמאות מצולמות). "כששואלים אותי מה המשכורת שלי, אני בוחרת שלא לגלות, אני מתביישת בסכום", מסבירה אנדראה מרקוס, 38, צ'לנית בתזמורת ראשון לציון מאז 1995. "מה המשכורת הממוצעת במשק? מה המשכורת מינימום? משכורת ברוטו שלי לא רחוקה מהמספרים שמדברים עליהם".
גם הילה צברי-פלג, 38, אבובנית בתזמורת הקיבוצית זה תשע שנים, מעידה כי היא "מגרדת מלמטה את השכר הממוצע במשק. יש נגנים שעושים המון שבתות וערבים ומקבלים שכר מינימום. אנשים לומדים באוניברסיטה ומתחילים לעבוד ולהשתכר, ומוזיקאים אלה אנשים שמתחילים ללמוד בגיל 5, וכל החיים משקיעים בנגינה". עם זאת, היא מודה, "מי שנשאר במוזיקה זה מי שלא יכול בלי זה".
"היום כולם מקבלים משכורת, אבל השכר שנותנים אצלנו לעובדי התזמורת וגם למנכ"ל רחוק מלהיות גבוה", מסכים פלד, מנכ"ל התזמורת הקיבוצית. "הצוות המנהל שלנו מורכב מארבעה איש, ביניהם מזכירה שעובדת כחצי ספרנית. לא תמצא את זה בשום תזמורת. 5,000 שקל אמרת? הנגנים אצלנו מרוויחים פחות".
במקביל למאבק מול מפרקיהם, החליטו חברי האנדלוסית להמשיך לנגן. לפני כשבועיים הודיעו הנגנים על הקמת "התזמורת האנדלוסית החדשה", ואף נפגשו לחזרות. עוד באותו עניין מציע נועם שריף, מנהלה האמנותי של הסימפונית חיפה ומהאישים המובילים במוזיקה הישראלית, את הרעיון הבא: "הסימפונית חיפה מנגנת מוזיקות בגוונים שונים לקהלים שונים, ואם זה יתאפשר הייתי סופג או מספח אלינו את האנדלוסית. יש כמה מודלים לחבר אותם אלינו. דיברתי על כך עם מוטי (איינס, המנכ"ל) והוא הסכים איתי".
אבל אפילו אתה דיברת על הצורך לסגור תזמורות.
"תזמורת צריכה לשרת קהילה, ואז יש לה הצדקה. הצרה היא שכל תזמורת שצצה בישראל מושיטה יד למינהל התרבות".
אשדוד הייתה צריכה לטפח שתי תזמורות?
"תשמע, בזמנו בא אליי ראש עיריית ראשון לציון מאיר ניצן, ואמר לי שהוא רוצה תזמורת. אנשים צחקו לי, אתה הולך להקים את האורקסטרה של ראשון לציון? בתוך שנה היא נעשתה התזמורת הכי טובה בארץ, ועד היום היא קיימת. הכול תלוי בראש עיר עם אמביציה".
השאלה היא אם יש קהל לכל אלה.
"אם תביא דבר רציני, קהל יבוא. אם לורי אנדרסון באה, הקהל יבוא. אאידה של לה סקאלה תבוא ארצה בשנה הבאה, ואני מבטיח לך שיהיה מפוצץ. השאלה היא אם אתה רוצה אמנות קנויה או מוזיקה שנוצרת כאן".
"לדעתי, כל עיר שחושבת שתזמורת, קאמרית או סימפונית, יכולה למלא משבצת בצרכים התרבותיים של אותה עיר, תבורך. אם היא משיגה תקציבים, תבורך", מסכים בר-דרומא, אבל מוסיף סייג: "האם כל עיר שדה שמקימה תזמורת צריכה, בגלל הפוליטיקלי קורקט, בגלל שוויון ההזדמנויות הכללי, להיות מתוקצבת על-ידי הממשלה? לזה יש לי הסתייגויות.
"אם הממשלה תומכת בכל גוף לצורך השוויון, היא צריכה להגדיל את תקציב התרבות פי שלושה ופי ארבעה. ריבוי הזדמנויות ואותה עוגה משאירים את כולם עניים ובלי אפשרות להתקיים. זו שאלה אסטרטגית שהשלטונות צריכים להחליט לגביה". עד שזה יקרה, הנגנים ימשיכו להשתכר שכר רעב, והתזמורות - לעמוד על פי תהום.
כתבות
ני"ע
