האחים המוצלחים

לאחרונה יצאה ממדור זה מחאה חריפה כנגד אכזבה שהנחיל אלבומה השני של להקת בום פם המהוללת, והנה נחת על מפתננו אלבום של הטריו The Ramirez Brothers (האחים רמירז) שאחת משלוש צלעותיו היא עוזי פיינרמן, איש בום פם וממייסדיה. האזנה לדיסק רמירז מגניבה לאוזן חשד חתרני, ולפיו מתוך עשרה קבין מכישרונו הנודע של פיינרמן, תשעה נטלו השנה "האחים", ורק אחד, אם בכלל, ה"בום" והאלבום שהוציאו זה עתה.

האחים רמירז הם שלושה מוזיקאים מנוסים שאינם אחים במציאות: פיינרמן שהוזכר לעיל, המנגן בכלי הפריטה (בעיקר גיטרות), ספי ציזלינג מהרכב "פאנק'שטיין" הוא החצוצרן ואיתן אפרת - המתופף. השלושה פועלים בסצנת המוזיקה הישראלית כבר כמה שנים, בנפרד וביחד, ובעיקר על במות האולמות הקטנים בתל-אביב. רמירז הוא הרכב הופעות בסגנון גרוב-פאנקי-רוקי ואלבום זה הוא אלבום הבכורה שלו.

"האחים רמירז" (זה גם שם האלבום) הוקלט לפני יותר משנה, ביפו, בשיטה האנלוגית לטייפ סלילים ועובד בידי אורי ורטהיים, הוא "מיקסמונסטר" מ"התפוחים". זהו אלבום מצוין: מושקע ומקצועי מאוד מבחינת ההפקה המוזיקלית, עשיר מבחינה אינסטרומנטלית, ומעניין מבחינת הסגנון והעיבוד בכל החומרים הנכללים בו.

באלבום 13 קטעים. בולטים ביופיים ומפתיעים בהתפתחותם המלודית הם "סיזלינג" (רצועה 4), שהוא גרוב מלודי שאליו מצטרף קול שירה נשית (נטולת קרדיט למרבה הכעס), "Tera" (רצועה 12), המשלב פריטה מעודנת על גיטרה חשמלית, תקיעות חצוצרה והרעשת מצלתיים, קולות וקלי הקשה בעיבוד ובמורכבות באיכות של פסקול. גם "Night Stalker" (רצועה 5) דומה במורכבות האינסטרומנטלית שלו, אך נוטה קצת יותר לכיוון הרוקיסטי.

"Set my Soul Free" (רצועה 13) ו"Oops" (רצועה 6) נוגעים נגיעה של ממש ברוח הרוקיסטית ואפילו כבדה, עד כדי דיסטורשן וייבוב חצוצרות וגיטרות, ועם זאת עודם רחוקים מהרעשה, מאוד מעניינים ומדויקים, מובחנים צלילית ועמוקים מאוד. את הפן הג'אזי מייצג במובהק "קקטוס" (רצועה 2) בהובלת החצוצרה המלהטטת של ציזלינג, ופיינרמן כמדומני לא מתאפק ושואג בהתלהבות מאחור. ב"תלתלים" (רצועה 10) ניתנה לאפרת להפגין את כישורי התיפוף שלו - וקטעי הסולו לא נופלים באיכותם ולא היו מביישים שום אירוע מזיע דומה בהופעה חיה.

למרות היותו מורכב כמעט כולו מחומר נטול שירה ומילים, שהסגנון השולט בו הוא פאנקי ג'אז חסר גבולות ומגוון להפליא מבחינת שילוב סגנונות אחרים - דבר לא נוח על-פי רוב לאוזן שאינה מורגלת - הצליחו השלושה להפיק מוצר תקשורתי וקליט, עד כדי סיכוי לא מבוטל להשחיל קטעים ממנו לרשימות ההשמעה בתחנות רדיו, אולי אפילו לגלגל"צ.

מארז האלבום המוצלח מאוד הזה מצטיין במינימליזם שעל-פי רוב מעצבן אותנו. אלא שבהכירנו את המציאות שבה פועל ההרכב המצוין, וביודענו את העלויות הכרוכות בהפקה יותר מפוארת, נבליג הפעם. הבה נקווה שחובבי הז'אנר בכלל, ומעריצי "האחים" בפרט, אשר מגיעים באדיקות להופעות, יקנו די יחידות מהמוצר המצוין ובכך יממנו הפקת מארז קצת יותר מכובד ומעשיר באלבום הבא. *