יש חיים אחרי 2009

מי שעוקב אחר החדשות הרעות שממשיכות להגיע, יחמיץ הזדמנויות במניות שכבר זולות

לא צריך לקרוא את מכתבי וורן באפט כדי להבין ש-2009 הולכת להיות שנה כלכלית קשה מאוד. ברור שכאשר למעלה מחצי מליון אנשים נוספים בארה"ב מוצאים עצמם ללא עבודה, כאשר עולם האשראי נעלם וכאשר מחירי הבתים לא מפסיקים לרדת - לא יהיה שיפור בכלכלה.

השווקים הבינו זאת כבר מזמן והחלו לבטא את הירידה החדה ברווחי החברות שמתרחשת בתקופה הנוכחית. כתבתי כאן לא פעם השנה שמיתון כבד בדרך וכי "יש לאן לרדת, ועוד נרד", וכי המיתון יכה ביותר תעשיות ממה שחשבו עד לא מזמן.

אותה טעות אבל הפוך

האם זה אומר שאפשר לכבות את המסכים ולכוון שעון מעורר לעוד שנתיים, כאשר הסופה תחלוף והעולם יחזור להציג נתונים שפויים יותר? לדעתי בחירה באסטרטגיית השקעות זו דומה להתבוננות קצרת הטווח שרווחה כאשר השוק גאה.

בעולם ההשקעות אין ברירה אלא לבחון את הדברים בצורה יותר ממוצעת ופחות קיצונית. מי שלא יבחן את הפוטנציאל גם לטווח הארוך, לעולם לא יצליח לנצח בטווח הקצר.

העבר מלמד

אחד הלקחים מתקופת השיא של שלהי שנת 2007 בשוק המניות היא שלהסתכלות קצרת טווח אין סיכוי לנצח. היה קונצנזוס בשוק כי רווחי כיל ישמרו וכי ירידות במחירי הדשנים לא ישפיעו עליהם.

היה קונצנזוס ולפיו שוק הרכב קפץ מדרגה אל מעל 200 אלף כלי רכב, וכי מכונת המזומנים של דלק רכב לא תיפגע בטווח הנראה לעין וניתן להוסיף עוד דוגמאות רבות.

גם אנחנו השתכנענו לא פעם שלא ניתן היה להצביע על סיכונים אשר יורידו מניה כזו או אחרת בעשרות אחוזים. בפועל, ההיסטוריה הוכיחה שהמחזורים הכלכליים נמשכים והם חזקים מכל וכי רק מי שהשתמש במודלים ששיקללו ממוצעים ארוכי טווח, נחלץ.

מי ימשיך לרעוד מפחד?

יש שורה של ענפים ומניות שלגביהם קיים קונצנזוס שהם זולים ואפילו זולים מאוד, אם לוקחים בחשבון את הרווח המייצג של החברה ולא את הרווח בשנת 2009 בלבד. אלא שיותר מדי פעמים שומעים לאחרונה את המשפט "המחיר זול אבל העיתוי לא מתאים לקניה". מי שחושב שיצליח לכוון את העיתוי המתאים לקניה - בעצם סומך על המזל.

מי שבוחן את המצב לטווח הקצר ימשיך לקבל חדשות רעות וככול שאלו יגיעו בכמויות גדולות יותר, הוא ימשיך לרעוד מפחד ולתחזק את הרגשתו שזה זמן גרוע להשקיע במניות.

יש לזכור ששוקי ההון עובדים לפי ציפיות וכאשר החדשות הרעות יפסיקו להגיע, המניות יתחילו להגיב. מי שיעקוב רק אחר החדשות מבלי לבחון את מחיר המניות, יחמיץ הזדמנויות.

המגזר המושמץ

קחו לדוגמא את המגזר המושמץ ומוכה ביותר בבורסה הישראלית לאחרונה: הבנקים. הכול נראה כיום שחור, המחיקות גדולות, ההפרשות לחובות מסופקים יתפחו ובנוסף מנסים להפחיד אותנו שיצטרכו לגייס הון בהיקפים גדולים וספק אם יוכלו לעמוד בכך.

אנו חשבנו בעבר ומממשיכים להעריך גם היום שזה המגזר הראשון שיתאושש כאשר דברים יירגעו ואף יישיג את התשואה החדה ביותר בקטע הראשון של כל התאוששות. הכי קל לקחת את 2009 כשנה מייצגת ולהסיק מכך מחיר נמוך. אך אסטרטגיה זו כשלה כבר אין ספור פעמים בעבר והיא תיכשל גם הפעם.

הבנקים הגדולים יחזרו להרוויח מאות מליוני שקלים מדי רבעון, את זה יודע כל מי שמשלם עמלות וריביות מידי חודש. אם תיקחו רווח נמוך מרמות השיא אך כזה שמיצג טוב יותר את הממוצע תקבלו כי הבנקים נסחרים במכפיל חד סיפרתי נמוך. עובדה זו לא תשתנה גם אם 2009 תסתיים בהפסד.


מתי זה יתאושש?

כפי שכתבתי אנו לא יכולים לתזמן בדיוק את השוק כולו וגם איננו חושבים שזה תפקידם של אנליסטים. יכול להיות שהכלכלה תתחיל בסימני התאוששות ראשונים ב-2010 ויכול להיות גם שאחרי כן. זה תלוי במשתנים רבים ובהתפתחויות של דברים שבלתי ניתן עדיין לצפות ושל דברים שאפילו לא נולדו עדיין.

מה שאנו יכולים לומר הוא ששוק המניות כמו בעבר, צפוי להקדים את הכלכלה. אך שאלה זו לא ממש חשובה אם מחליטים מראש כי אופק ההשקעה הוא ארוך (מעל שנה) ושכרגע נצמדים למניות שזולות ביחס לרווח מיצג.