סוף שלטון היועצים המשפטיים

כהונתו של פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים תיזכר בעיקר בשל ההתנגשות עם בית המשפט העליון ויוזמותיו לקיצוץ סמכויותיה של הערכאה השיפוטית הבכירה. אולם הוא פעל במקביל גם במישורים אחרים, במטרה לייעל את השירות הציבורי ואת עבודת משרדי הממשלה. בשבועות האחרונים לכהונתו הצליח פרידמן להעביר בממשלה החלטה שעשויה לשנות באופן מהותי את עבודתם של היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, שנטען על-ידי השרים שהם חסמים המונעים עבודה יעילה, העברת רפורמות, קבלת החלטות תקציביות והחלטות משמעותיות בענייני מדיניות.

לפני חודשיים הוגש לממשלה דו"ח של ועדה, בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, אהרן אברמוביץ, העוסק בהגדרת תפקידם של היועצים המשפטיים בשירות הציבורי. עד היום הוסדר תפקידם בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש), שהגדיר אותם "שומרי הסף לשם קידומו וחיזוקו של שלטון החוק". הוא קבע גם כי "ההנחיות המשפטיות של היועצים המשפטיים ושל היועץ המשפטי לממשלה מחייבות את המשרדים, על-פי פסיקת בתי המשפט". כתוצאה מכך, היועץ המשפטי במשרד ממשלתי איננו כפוף למנכ"ל המשרד, אלא משמש כ"זרועו הארוכה" של היועץ המשפטי לממשלה.

ועדת אברמוביץ שינתה את המצב הזה, במטרה להפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה לשחקנים קבוצתיים יותר עם אנשי המשרד שבו הם מכהנים. כשהובאו המלצות הוועדה לממשלה, הוחלט להקים צוות ליישומן, בראשות ד"ר גיא רוטקופף, יועצו הבכיר של שר המשפטים הפורש. בתחילת חודש זה אישרה הממשלה גם את המלצות ועדת רוטקופף, שבמרכזן קציבת קדנציה - בת שבע שנים - ליועצים המשפטיים בשירות הציבורי, בניגוד למצב הקיים שבו הם רשאים לכהן ללא הגבלת זמן.

החלטה נוספת עוסקת באפשרות לפטר מכהונתו יועץ משפטי מכהן, שאיננה אפשרית כיום. עו"ד יוסף חביליו מנהל מאבק משפטי זה כמה שנים נגד עיריית ירושלים, בשל רצונה לפטרו מתפקיד היועץ המשפטי לעירייה. ביוני 2006 הצטרף להליך, שהתנהל בבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, גם היועץ המשפטי מני מזוז, והודיע כי "היועץ המשפטי לעירייה איננו איש אמונו של ראש העירייה ומשרתו איננה משרת אמון, והוא איננו כפוף לראש העירייה או לכל גורם אחר ברשות המקומית".

על-פי ההצעה החדשה, יוכל מנכ"ל משרד ממשלתי לפנות לוועדה מיוחדת שתוקם בנציבות שירות המדינה, בבקשה לפטר יועץ משפטי במשרדו. גם בנושא הכפיפות נקבע כי מבחינה מינהלית יהיה היועץ המשפטי למשרד כפוף למנכ"ל המשרד, אף שמקצועית הוא ימשיך להיות כפוף ליועץ המשפטי לממשלה. הגדרתו כ"שומר סף" לענייני שלטון החוק נמחקה, ובמקומה נכתב כי הוא חייב "לסייע לגיבוש המדיניות של השר והמנכ"ל, ולעשות ככל הניתן ליישומה במהירות וביעילות".

עד היום, בכל פעם שהתגלעה מחלוקת מקצועית בין השר או המנכ"ל ליועץ המשפטי במשרד, הייתה רתיעה מפנייה ליועמ"ש כדי שיתערב בסוגיה, שמא הדבר ייראה כהוצאת הכביסה המשרדית המלוכלכת החוצה. אך ההמלצות החדשות מעודדות פנייה משותפת של שני הצדדים ליועמ"ש. במצב החדש גם יהיה קל יותר למנכ"ל לשכור ייעוץ משפטי חיצוני בעניינים מסוימים. היועץ המשפטי בכל משרד יזכה גם למשוב שנתי, שיינתן הן על-ידי היועמ"ש והן על-ידי מנכ"ל משרדו.

שני העניינים המרכזיים העומדים במרכז הרפורמה שאושרה, הן שאלת הכפיפות ושאלת קציבת משך הכהונה, שניהם נושאים המאפיינים את תפיסתו הכללית של השר הפורש. בשאלת הכפיפות, הביע פרידמן בעבר את עמדתו, שמצאה ביטוי גם בהצעת חוק, שלפיה הממשלה לא תהיה מחויבת להנחיותיו של היועמ"ש, אלא תתייחס אליהן כהמלצות. בשאלת הקדנציות, ההחלטה לקצוב את כהונת היועצים המשפטיים במשרדים מצטרפת לחוק הקדנציות, שקצב את כהונות נשיאי בתי המשפט בערכאות השונות. ראש הממשלה היוצא, אהוד אולמרט, ביקש לבחון אפשרות שקציבת הכהונה החדשה תחול גם על היועצים המשפטיים המכהנים כיום במשרדי הממשלה, ולא רק על מי שיבואו במקומם.

ההצגה בלשכה חייבת להימשך

"פעם נוספת נקרא בית משפט זה אל זירת ההתגוששות בין רוב למיעוט בלשכת עורכי הדין, אשר על כורחך אתה תוהה אם יש בה, ובהתדיינויות החוזרות ונשנות שהיא מפרנסת, להרבות כבודם של הלשכה ושל מקצוע עריכת הדין בכלל". כך כתב שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, לפני כארבע שנים, באחד מהעימותים האינסופיים בין ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, ד"ר שלמה כהן, לאנשי האופוזיציה בלשכה, בראשות יראון פסטינגר. בינתיים תפס את מקומו של כהן יורי גיא-רון, ופסטינגר הוא חבר בקואליציה, לצדו של גיא-רון. אבל בתיאטרון הקרוי לשכת עורכי הדין, מתברר, השחקנים מתחלפים אך התסריט נשאר זהה.

שלשום נתנה השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט המחוזי בתל-אביב את פסק-דינה בעתירת ועד מחוז תל-אביב של הלשכה נגד המועצה הארצית והוועד המרכזי. הוועד המחוזי, המייצג כשני-שלישים מעורכי הדין בישראל, טען לקיפוח בחלוקת תקציב הלשכה לעומת המחוזות האחרים. רובינשטיין קיבלה את טענת ועד המחוז, שיש להתחשב במספר חבריו כפרמטר משמעותי בחלוקת התקציב, וקבעה כי מכאן ולהבא על התקציב להתחלק בין המחוזות בהתאם לקריטריונים ברורים.

זו לא הפעם הראשונה שהמאבק על תקציב ועד מחוז תל-אביב מגיע לערכאות משפטיות. במארס 2006 ביטל בג"ץ את החלטת הוועד המרכזי ליטול מיליוני שקלים מהרזרבות שהצטברו בקופת ועד המחוז, וחייבו להשיב את הכסף. אז נשא המאבק אופי אישי יצרי: בראש הלשכה עמד שלמה כהן, בראש ועד המחוז עמד יריבו המר, עו"ד אילן בומבך. אלא שבבחירות האחרונות זכה בבחירות לוועד המחוז דורון ברזילי, איש סיעתו של גיא-רון, והציפייה היתה לכינון יחסים מסוג אחר לגמרי בין שני הגופים.

אלא שהתקווה נתבדתה. בין גיא-רון לברזילי שורר עימות חזיתי לא פחות בעוצמתו מזה ששרר בין כהן לבומבך. ולא זו בלבד, אלא שגם פסטינגר ואנשיו, היושבים לצדו של גיא-רון בקואליציה במוסדות הלשכה, משמיעים קול אופוזיציוני לוהט, כהרגלם: "קיוויתי שבקדנציה הזו ייפתח דף חדש", אומר פסטינגר, "והסכסוכים הפוליטיים המכוערים ייעלמו, אבל רוחו של כהן ממשיכה לרחף מעל הלשכה".

חבר סיעתו, עו"ד עמוס ון-אמדן, יו"ר המועצה הארצית של הלשכה, אומר כי "גיא-רון, בהמשך ישיר לקודמו, מוביל מדיניות בריונית שמטרתה לייבש את ועד מחוז תל-אביב". ראש הלשכה משיב כי הוא "פועל באופן ענייני לחלוטין. טובת הלשכה וחבריה עומדים מעל לכול".

הודאות במקום ראיות

17 בקשות למשפטים חוזרים התקבלו עד היום בישראל. ברוב המקרים ההרשעות במשפט המקורי התקבלו על בסיס הודאתם של הנאשמים. חילוץ הודאה מחשוד היא, לפיכך, המשימה העיקרית של חוקרי משטרה, בבואם לחקור על מעשה פשיעה. כך טוענת עו"ד אפרת פינק, הממונה על משפטים חוזרים בסנגוריה הציבורית. פינק תציג תוצאות מחקר שערכה בכנס של ארגון "חזקת חפות" לציון יום החפות הבינלאומי, המתקיים הערב בבית-הספר למשפטים במסלול האקדמי, המכללה למינהל.

"הטיעון שלי הוא שבגלל הקלות שבה ניתן לגבות הודאות", אומרת פינק, "ומאחר שלא צריך לתמוך את ההודאה בראיות מאמתות כלשהן, חוקרי המשטרה לא יוצאים מחדרי החקירות ועיקר הראיות מתמקדות בגביית הודאות. כתוצאה מכך, ראיות אובייקטיביות, מדעיות, שהיו יכולות לאשר את ההודאה או להפריך אותה, כלל לא נאספות".

מהמחקר של פינק עולה, כי לעומת המצב בישראל שבו 65% מהבקשות למשפט חוזר שהתקבלו היו בעקבות מסקנה שההודאה שמסר הנאשם היתה שקרית. בארה"ב הודאות שווא תופסות רק 27% מהמקרים שבהם מתבטלת ההרשעה המקורית ומקוים משפט חוזר. הסיבה העיקרית למשפטים חוזרים בארה"ב היא זיהוי מוטעה של העבריין - 78% מהפעמים; בישראל זו הסיבה רק ל-18% מהמשפטים החוזרים.

"המסקנה היא, שרוב הרשעות השווא בישראל מתבססות על הודאות שווא", אומרת פינק, "ובדיעבד מתברר שיש לבטל את ההרשעות הללו בשל התנהגות לא נאותה של רשויות המדינה".