אימת התרנגולות

כל אימת שנבחרת ישראל בכדורגל משתתפת בטורניר משמעותי לקראת השתתפות באיזה אליפות, וזה קורה אחת לשנתיים, מתמלאים מדורי הספורט של העיתונים שלנו אוויר פטריוטי אופטימי חם ומהביל. הפעם, הם מסבירים ומנתחים ומכריזים בכל שנתיים מחדש, הפעם סוף סוף אפשר לעשות זאת. הפעם, הם מבטיחים, נעלה למונדיאל, לראשונה מזה עשרות שנים, הפעם נעלה לגמר אליפות אירופה, לראשונה מזה אלפיים שנות, הפעם, כן, הפעם נעשה זאת.

ומדי שנתיים, כמו שעון שוויצרי (או צרפתי או אנגלי או יווני - תלוי, אבל לא משנה, נגד מי אנחנו מתמודדים), מתברר למפח נפשנו היהודייה ההומייה שלמרות הבטחות העיתונים, הרי שכרגיל שוב חזרנו ונכשלנו. שוב לא מצליחה נבחרת ישראל לעלות לשום מקום, חוץ מעל העצבים של אוהדיה, וגם הפעם, כמו בכל שנתיים, אנחנו נשארים בבית לראות את האליפות בטלוויזיה.

האם יש צורך בהקמת ועדת חקירה, כפי שדורשים בכל פעם העיתונים בתום הטורניר, לבדיקת כישלונותיה החוזרים של נבחרת ישראל, על מאמניה ושחקניה השונים, להעפיל לפסגות הכדורגל העולמי? או שמא מוטב לבדוק מאין שואבים עיתוני ישראל, בכל פעם מחדש, את נבואות האיוולת, נטולות היסוד וחסרות השחר, שעל פיהן הפעם נבחרת ישראל תעשה זאת ותדביר את שווייץ, קרואטיה, רוסיה, אנגליה, דנמרק, צרפת, קפריסין ויוון (שכל אחת מהן היא, כמובן, רק סרח עודף מיותר) בדרך הסלולה לאליפות אירופה או העולם?

על סמך מה ולמה מסיקים ומכריזים העיתונים שנמגר ונפרק מעצמות ומדינות כדורגל עם קבלות והצלחות? בגלל שיש לנו שחקן ספסל אחד צולע בקבוצת צמרת אנגלית? בגלל שהשוער שלנו משחק בקבוצת תחתית בליגה הספרדית? בגלל שהקשרים האחוריים שלנו לא משחקים בליגה הגרמנית ובליגה האנגלית? בגלל שהחלוצים שלנו משוטטים בליגות הבלגית וההולנדית? בגלל שהמגנים שלנו מנתניה? בגלל שעל הספסל יושבים בירם כיאל וגילי ורמוט? נו, באמת. נבחרות הכדורגל של אירופה כולה ממש רועדות מפחד הנבחרת הדורסנית של ישראל. תרנגולות בכל מדינה אליה מגיעה נבחרת ישראל מפסיקות לקרקר מרוב בהלה מפני ההתקפות המתפרצות של סבן ובן-דיין, מטילות ביצים סדוקות מרוב שהן משקשקות מפחד כיבושיהם של ברדה וגולן. נבחרת אדירה יש לנו, אימת התרנגולות.

טוב, אומרים לנו, נכון, הנבחרת שלנו אולי לא משהו, ונכון שאנחנו מצליחים לנצח רק נבחרות של איים קטנים ובלתי מאוכלסים, אבל הפעם, הם אומרים בכל פעם, היה לנו מזל בהגרלה. הפעם קיבלנו כיריבות כל מיני נבחרות, שעל הנייר אולי נשמעות מפחידות, אבל מה, לוחשים לנו בסוד, אנגליה הפעם זה לא אנגליה, ושוויץ, מי זאת שוויץ? וצרפת בתקופה לא טובה, והיוונים זה לא אותה נבחרת שזכתה באליפות, והרוסים לא מוכנים, ובקרואטיה הייתה מלחמת אזרחים. בקיצור - הפעם אפשר לקרוע אותם, כי אנחנו תופסים אותם בדיוק כשהכדורגל שלהם בירידה.

הכדורגל שלהם בירידה. ושלנו מה? הרי ליגת הכדורגל בארץ היא לא רק הגרועה בעולם, אלא מהגרועות ביקום. רק בליגה של כוכב אחד חסר-שם, המרוחק מאיתנו כמה מאות שנות אור ותושביו חסרי מוח וגפיים, רק שם, אומרת השמועה, ליגת הכדורגל גרועה במקצת מזו של ישראל. אז על סמך מה ולמה שננצח, עם הכדורגל והכדורגלנים העלובים שלנו, נבחרות שבאות ממדינות עם ליגות כדורגל טובות משלנו בהרבה, ושהכדורגלנים שלהם משחקים, ולא רק רשומים, במיטב הליגות של אירופה? זה הכול דברי הבל ושחץ ריקים. ומי שחושב שהמאמר הזה הוא רק משל - לא טועה.