קרנות סרברוס וגבריאל מוכרות - מדינת ישראל צריכה לקנות. זו תהיה ככל הנראה הדרך היחידה שתאפשר את הפרטת בנק לאומי, בתוך המשבר העולמי או לאחר סיומו. סוג של השקעה למען מימוש מטרה, שמדברים בה עשרים שנה, מנסים, משתדלים ומשקיעים עשרות מיליוני דולרים כדי לממש אותה מזה עשור שנים, וכל הזמן נכשלים. כישלון אחר כישלון.
סוג של השקעה לצורכי יצירת תועלת למשק, רווח כלכלי ותמורה כספית. השקעה לטובת הציבור. כן, אף שבימים האלה נראה שהכי טוב להיות בתוך הממשלה.
גרעין שליטה
בנק לאומי, הבנק הגדול במדינה, נשלט על ידי ממשלת ישראל באמצעות אחזקה מזערית של 10.4%. במקביל קבע בנק ישראל כבר מזמן כי גרעין שליטה בלאומי חייב לכלול לא פחות מ-20% ממניות הבנק.
המדינה אמנם הגיעה לאחזקת המינימום הנוכחית לאחר סדרה של מכירת חבילות מניות לבתי השקעות, תחת הגדרה של מכירה פיננסית. אולם, במקביל, האוצר ובנק ישראל מעולם לא התכוונו, לא מתכוונים וגם לא מתכננים לבצע מכירה פיננסית של מניות לאומי, אלא רק מכירה שתבטיח "גרעין שליטה". כלומר בעלים פרטיים מזוהים, שייבדקו ויקבלו היתר מבנק ישראל שיאפשר להם לקחת אחריות על ניהול הבנק.
האם "גרעין שליטה" מחויב המציאות, האם זהו תנאי מוצדק או לא מוצדק, נכון או לא נכון? זה לא הדיון. גם לא העובדה שהמדינה כבר חוקקה לפני שנים חוק, תיקון מראני לחוק הבנקאות, שקבע תנאים רגולטוריים לניהול בנק בבעלות מפוזרת הנעדרת גרעין שליטה.
אולם, גם תוך כדי מהלכי החקיקה וגם מאז התקבל החוק, לא התכוונו לאפשר את מימושו. בפועל, בנק ישראל והאוצר החליטו, מבלי להחליט ולהצהיר, שמתווה מראני בעייתי, שיש להעביר שליטה באופן מבוקר, לבעל בית מוכר, מזוהה, וברור. כזה שאפשר יהיה לקרוא לו לסדר ולדרוש ממנו דרישות.
"אין ניסיון כזה בארץ ואנחנו לא נעשה ניסוי על אחד משני הבנקים הגדולים בישראל', אמרו בימי השגשוג, הצמיחה ורווחיות העתק הבנקאית. עכשיו, בימים שאחרי חשיפת ההתנהלות הפיננסית הכושלת והמכשילה בעולם ובישראל, וככל שמתגלים יותר ויותר אירועים בעייתיים בדרכי הניהול וקבלת ההחלטות בבנקאות ובשוק המוסדי בישראל, ההתעקשות על גרעין שליטה רק התחזקה ומתחזקת.
גרעין השליטה ימשיך לככב בבנקאות הישראלית לפחות עד שהגופים המוסדיים יוכיחו שהם עובדים באחריות,יודעים לנהל, יודעים לשמור ולהקפיד על האינטרסים של הציבור ששם את כספו בידיהם. בינתיים זה לא כך.
הזדמנות טובה
בקיצור, האלטרנטיבה העתידית היחידה לסגור את המעגל הקטלני של משבר מניות הבנקים מ-1983 היא למכור גרעין שליטה בבנק לאומי. אבל, כאמור, למדינה אין מספיק מניות כדי למכור גרעין שליטה. אין סיכוי, וזה הוכח שוב ושוב בניסיונות שנעשו בעבר הרחוק והקרוב, שגוף, שאיש עסקים, בעל מעמד והון, יהיה מוכן להשתתף במכרז שיימשך חודשים, לעבור את ייסורי קבלת ההיתר, לעמוד בתנאים שונים ייחודיים לישראל, ואז לנהל בנק על הסיכונים שיש בו, עבור אחזקה של 10%. בקושי עבור 20%.
מאחר ואין כוונה להחיל את חוק מראני, ואין כוונה להשאיר את בנק לאומי בשליטה של הממשלה, אין למדינה דרך אלא להגדיל את האחזקות בבנק. ועכשיו נקרתה הזדמנות טובה. המדינה לא צריכה להיכנס למכרז אלא לנצל את העובדה שהמוכרים יתקשו למצוא קונה בודד או קבוצת קונים מיידית לכל המניות שלהם.
אפשר להגיע עם המוכרים להסדר ארוך טווח, להבטיח תוספת עתידית במקרה של דיווידנדים או מכירה במחיר טוב.
בעיה פוליטית
מבחינת תקציב המדינה מדובר בטכניקה של מלים ומושגים. רכישת מניות לאומי איננה הוצאה תקציבית, הכסף לא זורם לשוק. זו החלפת כסף במניות סחירות, במחירי שפל.
הבעיה היא פוליטית ציבורית. עד היום, חודשים ארוכים מפרוץ המשבר בעולם ובישראל, הממשלה טרם הזרימה למשק ולו שקל ייחודי אחד. כל התוכניות עד היום היו העברת כספים מכיס לכיס. אז מה, עכשיו יוציאו מיליארד-מיליארד וחצי שקל, רק כדי להציל שני טייקונים? לא סתם, אלא טייקונים אמריקנים יהירים שתמיד הקפידו להסביר לנו שהם חכמים ומוצלחים ומתקדמים ואילו אנחנו בולשביקים מיושנים ופרימיטיבים.
ובכל זאת, כן. לקנות. לא בעבור עזרא מירקין, זה שגיחך וזילזל, לא שאל שאלות גרף כספים והתמוטט, לא כדי לממן כספים לנפגעי הונאת מיידוף. אלא רק כדי למכור פעם גרעין שליטה בבנק הגדול במדינה לקונה ראוי. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
