הסכסוך על השיר "דיווה": צביקה פיק ישלם כ-50 אלף דולר למעבד אלון לוין

בכך התקבלה חלקית תביעתו של לוין נגד פיק, שטען כי הזמר הפר את זכויות הקניין הרוחני שלו בשיר ; לטענת לוין, פיק נמנע מלרשום אותו כבעל זכויות העיבוד בשיר "דיווה", ובכך מנע ממנו קבלת תמלוגים בארץ ובעולם

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע היום (ב') כי המלחין והזמר צביקה פיק ישלם כ-50 אלף דולר למוסיקאי אלון לוין, במסגרת הסכסוך בין השניים על זכויות העיבוד של השיר זוכה האירוויזיון, "דיווה". בכך התקבלה חלקית תביעתו של לוין נגד פיק, שטען כי האחרון הפר את זכויות הקניין הרוחני הנתונות לו בשיר.

השיר "דיווה" נכתב על-ידי יואב גינאי והולחן בידי פיק. לדברי לוין, בשנת 1998 הוא עיבד מוסיקלית את השיר בטרם הצגתו לוועדת קדם-האירוויזיון, ואולם פיק נמנע מלרשום אותו כבעל זכויות העיבוד בשיר, והעיבוד נרשם על שמו של פיק בלבד.

לטענת לוין, כתוצאה מכך גרף פיק לכיסו גם את רווחי התובע כמעבד המוסיקלי של השיר, תוך שהוא מונע ממנו קבלת תמלוגים בארץ ובעולם. עוד טען התובע כי פיק גזל את זכויותיו המוסריות, סירב להעניק לו קרדיט בהשמעה, הפצה ומכירה של השיר, ומנע ממנו הכרה ציבורית כמעבד השיר.

פיק טען כי מעולם לא הפר את זכויותיו של לוין ביצירותיו המוסיקליות ולא הפיק רווח כלשהו השייך ללוין.

הסכם עם סוני

השופטת ד"ר דרורה פלפל קבעה כי אין מחלוקת על כך שהתובע קיבל מאקו"ם את חלקו בתמלוגים שהתקבלו אצלה בגין עיבוד השיר "דיווה" החל ממועד ביצוע גירסת העיבוד באירוויזיון בשנת 1998, וזאת בעקבות החלטת מוסד הבוררות של אקו"ם לפיה מחצית מזכויות העיבוד שייכות לתובע החל מהחלוקה הראשונה של כספי התמלוגים בגין גירסת הביצוע באירוויזיון.

בנוגע להסכם שנחתם בין פיק לחברת סוני ביוני 1998, במסגרתו העניק פיק - אשר הוגדר בהסכם כמלחין - לחברת סוני את מלוא הזכויות הבלעדיות בשיר "דיווה" בכל רחבי העולם למעט ישראל, דחתה השופטת את טענותיו של פיק לפיהן ההסכם עם סוני אינו עוסק בזכויות העיבוד של התובע מכיוון שממועד כריתתו לא היו לתובע זכויות עיבוד, וקבעה כי התובע זכאי לקבל תמלוגים בגין כל שימוש בגירסת העיבוד בה שייכות לו מחצית הזכויות, לרבות בגין הסכם סוני. לדבריה, העובדה שהסכם זה נחתם טרם מתן פסק הבוררות - אין בה כדי לשלול את זכותו זו.

השופטת קבעה כי על פיק לשלם לתובע סך של 25 אלף דולר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לאחר, שסכום זה יומר לשקלים מיום חתימת ההסכם עם סוני (יוני 1998), וסך נוסף של 5,000 דולר וכן סכום של 2,361 שקל.

לדברי השופטת, פיק לא הוכיח כי הזכויות שנמכרו לחברת סוני בשיר "דיווה" לא כללו את גירסת העיבוד של התובע כפי שבוצעה באירווזיון 1998, ועל כן זכאי התובע לקבלת תמלוגים בעבור חלקו בעיבוד השיר מתוך הכספים שהעבירה סוני ישירות לפיק.

השופטת הוציאה עוד צו עשה קבוע המחייב את פיק לשלם לתובע את חלקו מכל סכום שיתקבל אצלו בעתיד בגין ההסכם עם סוני.

בנוגע לתביעה של לוין לקבלת פיצוי של 1.5 מיליון שקל מפיק בגין הפרת זכותו המוסרית ובגין עוגמת-נפש, השופטת ציינה כי אין מחלוקת על כך כי התובע הינו בעל חלק בזכויות היוצרים בשיר, וכי הוא זכאי לפיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכותו המוסרית בשיר ובהתחשב בסך כל ההופעות שהושמעו בתקופה של כשנתיים, הפיצוי הגלובלי בגין הפגיעה בזכות המוסרית הוא 15 אלף שקל לכל שנה ובסך-הכל 30 אלף שקל, ואילו הפיצוי בגין עוגמת-הנפש הוא 10,000 שקל.

בנוסף חוייב פיק בשכר-טרחת עורך דין התובע בסך 50 אלף שקל, וסכום זה נקבע לדברי השופטת בין היתר נוכח התנהלות שכללה הארכת הדיון והשחתת זמן שיפוטי שלא לצורך תוך סטייה ממתכונת הדיון. כן חוייב פיק בהוצאות המשפט של התובע שייקבעו על-ידי הרשם. (ת.א. 2671/04).

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988