כך סבב גלגלה של חיפה כימיקלים

ומה שקרה שם בין ההנהלה לעובדים, חזר על עצמו בטאואר של סמי ועידן עופר

קשה היה השבוע לראות את ההתנהלות של חיפה כימיקלים מבלי לזמזם ברקע את השיר "איך שגלגל מסתובב לו". הנהלת החברה רתמה אליה את נציגות העובדים והפכה אותה לפלוגת החוד שלה במאבקה במונופול האשלג של מפעלי ים המלח.

משרד יחסי ציבור משומן נידב את מספר הטלפון של יו"ר ועד העובדים, שהסכים מצידו להתראיין בכל מדיה אפשרית ולחזור על המסר: "אם מפעלי ים המלח לא יורידו את מחירי האשלג שהם מספקים לנו, אנחנו העובדים ניאלץ ללכת הביתה". כך הודיעה ההנהלה בדרמטיות על "השבתת המפעלים", אך זכתה לגיבוי מצד העובדים לאחר שהובטח להם כי את המשכורת יקבלו כרגיל.

העבר לא מעיד על ההווה

איך קשור בעצם שירו של שמוליק קראוס לסיפור? עד לחיבור המופלא הזה בין הנהלת החברה לעובדיה, חיפה כימיקלים הייתה זכורה כסמל לדיכוי העבודה המאורגנת. בשנת 2003 ניסו קבוצה של עובדים במפעל הדרומי של חיפה כימיקלים הסמוך לדימונה, להתארגן תחת איגוד מקצועי כפי שעשו בעבר הרחוק חבריהם מהמפעל הצפוני.

הם הקימו ועד עובדים והצטרפו להסתדרות, אך מהרגע הזה נתקלו בחומת בטון מצד ההנהלה. נציגי הוועד טענו כי בהנהלה מתנכלים להם בלי סוף ואילו נציגי ההסתדרות לא הורשו להיכנס למפעל, בניסיון להגיע להבנות. כשהחליטו העובדים להתבצר מול שער המפעל בחסות סכסוך עבודה שאושר כחוק, הם הוכו על ידי הרי אדם ששכרה ההנהלה.

התמונות הקשות האלה תועדו במהדורות החדשות ובסרט "שביתה", יחד עם תמונותיו של יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, בוכה לצד העובדים. בכל פעם שהנהלת החברה פנתה לבית הדין לעבודה ואפילו לבג"ץ, העובדים ניצחו. אבל הניצחון שלהם היה על הנייר בלבד, כי ועד עובדים לא קם בסוף במפעל. המאבק נגמר בזכות יד קשה ומתוחכמת מצד ההנהלה ועייפות החומר מצד העובדים.

ועד זה לא רק כאב ראש

מרבית המעסיקים רואים בוועדי עובדים כעצם בגרונה של ההנהלה, או לכל הפחות ככאב ראש שמדי פעם מתפתח למיגרנה טורדנית. אבל המאבק של חיפה כימיקלים במחירים המופקעים לכאורה של מפעלי ים המלח, הוכיח כי ועדי עובדים יכולים לפעמים לקדם את האינטרסים של החברה.

ספק אם ההנהלה הייתה יכולה לגייס את העובדים מבלי שאלה יונהגו על ידי "אחד משלהם", כזה שלא נתפס כבעל מניעים זרים. ההתגייסות של הוועד נתפסת הן על ידי העובדים והן על ידי הציבור הרחב, כתעודת כשרות למהלך של ההנהלה. גם העובדה שוועדי העובדים מגובים על ידי ההסתדרות יכולה לתרום רבות לאינטרסים של החברה. התברגותו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בצמרת מקבלי ההחלטות במדינה, בטח יכולה לפתוח כמה דלתות.

הדוגמה של חיפה כימיקלים חוזרת על עצמה במקרה של "טאואר סמיקונדקטור", שבבעלות סמי ועידן עופר. לאחר שהמדינה חזרה בה מהכוונה להשקיע סכומים נוספים במפעל החברה במגדל העמק, הודיעה החברה כי תיאלץ לפטר עובדים. אלה מיד גויסו לטובת המאבק נגד הפיטורים והפגינו מול ועידת ישראל לעסקים שהתקיימה בחודש דצמבר. יחד איתם הפגינו עובדים של פיניציה אמריקה ישראל ושל ערבה מיינס, שתיהן חברות שהמדינה סירבה להשקיע בהן למרות הבטחות קודמות.

"האמירה שההנהלה משתמשת בעובדים, כאמירה שלילית, מאוד לא מקובלת עליי", אומר עו"ד נחום פינברג, המייצג רבים מהמעסיקים הגדולים במשק בתחום דיני העבודה. "הרי בית הדין לעבודה כבר הגדיר בעבר את מקום העבודה של העובד כביתו והשופטת אליקה ברק אף הרחיקה וקבעה שלעובד יש אפילו זכות קניינית במקום העבודה שלו.

"אז ברור שאם מחירים גבוהים של חומרי הגלם יכולים להביא לפשיטת רגל של מפעל, העובדים יזדהו עם מקום העבודה וייאבקו עליו - ואת זה אני אומר בלי לשפוט את המקרה של חיפה כימיקלים לגופו של עניין", מוסיף פינברג.

לדבריו, ועד העובדים הוא הנציג של העובדים וזה לגיטימי אם הוא יאמר "אדוני, תוריד את המחיר". פינברג מזכיר כי גם בזמן שביתת הנמלים הגדולה בשנת 2003, היו עובדים שהצטרפו אל המעסיקים שלהם וקראו לעובדי הנמל לחדול מהשביתה.

"ערב חג המולד היו מפעלים בצפון שלא יכלו להוציא את הסחורה שלהם לחו"ל, והיה זה טבעי שהעובדים האלה יגיעו לנמל ויצעקו על החברים שלהם ששובתים. זה לא אומר שהם חיילים של ההנהלה", הוא מסכם. *