כינוס נכסים על הבעל וזכות האישה בדירה

מגמה זו בולטת במיוחד לעניין ההגנה הניתנת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. סעיף זה קובע כי מי שבעלים של מקרקעין או חלק ממנו, ואמור לאבד זכותו, כתוצאה מפרוק שיתוף או פשיטת רגל וכו', יהפוך להיות דייר מוגן של הקונה בדירה. לעניין זה חשיבות במישור הכלכלי, באשר עצם היות מאן דהו דייר מוגן פרושה, הורדת שווי המקרקעין לכדי מחצית והוספת קושי במציאת קונה פוטנציאלי שיהיה מעוניין במקרקעין. המחוקק ניסה לפתור בעיה זו בכל הנוגע לזכויות בדירת מגורים של בני זוג.

חוק המקרקעין קובע כי ברגע שבית משפט מחליט על מכירת דירת מגורים של בני זוג כתוצאה מפרוק שיתוף, הדירה תימכר כפנויה ולבן זוג הנותר עם הילד, אין זכות דיירות מוגנת וכל מה שנותר הינו לדאוג לאותו בן זוג לדיור חלופי. הוראה זו מסירה את ההגנה של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר באופן מפורש.

לאחרונה בימ"ש השלום בחיפה התמודד עם הסוגיה האם יש תחולה לסעיף 40 א' לחוק המקרקעין בעניין אי הגנה על בן הזוג, וזאת כשהתובע לפרוק שיתוף אינו בן זוג מבת זוג (דבר שקורה בדרך כלל בעקבות גירושין), אלא על-ידי כונס נכסים בעקבות חוב של בעל כלפי נושה.

העניין היה בת.א. (חי') 4205-05 אהוד הרצוג עו"ד נ' קובה עליזה ואח' בפני השופטת אריקה פריאל בעניין דנן. הבעל היה חייב לבנק ולא עמד בתשלומים. הבנק עשה הליכי כינוס על זכויות הבעל. לאחר מינוי התובע ככונס, הלה הגיש תביעה לפרוק שיתוף וביקש למכור את הדירה לכל המרבה במחיר ובדרך זו, להחזיר את החובות של הבעל.

המשיבה (אשתו של החייב) שהייתה בעלת זכויות במחצית מהדירה התנגדה בטענה כי על לו לכונס להגיש תביעה לפרוק שיתוף וגם אם תביעה זו מוגשת, זכותה של האישה להיות דיירת מוגנת מכוח היותה בעלת זכות קניינית רשומה (הלכת פרמינגר - ע.א 3295/94).

השופטת עליזה קשבה דחתה את טענות האישה בקובעה כי אין כל מניעה כי כונס נכסים יגיש תביעה לפרוק שיתוף. (ראה גם: ע.א. (חי) 4072/07 עטיה נ' עו"ד שאדי). כמו כן השופטת עליזה קובה קובעת כי האישה לא יכולה להסתמך על הלכת פרמינגר באשר הלכה זו, חלה מקום שאין חוק מיוחד, אשר קובע מפורשות, כי אין תחולה להגנת דייר.

ובעניין דנן, הוראת חוק המקרקעין אכן קובעת פוזיטיבית כי בהליך פרוק שיתוף בדירת מגורים לא חלה הגנת הדייר.

האמת ניתנת להיאמר כי מההיסטוריה החקיקתית של סעיף 40 א' ניתן ללמוד כי היא באה להסיר מכשול כבד שהיה בדרך לסיום הליכי גירושין וזאת ע"י מתן פתרון לבעיית דירת מגורים. אך נשאלת השאלה, האם אותה תכלית חקיקתי שעמדה כנגד עיני המחוקק בעניין מתן פתרון לבעיית בני זוג, עמדה גם לעניין פרוק שיתוף שלא בשל הליכי גירושין? נדמה כי הרצון העז לנצל כל סוג של חקיקה שתצמצם את תחולת הגנת הדייר, מתפרשת בהרחבה וזהו למעשה הרעיון העומד ביסודם של הדברים.

הכותב הינו מומחה למקרקעין ומחבר הספר "דיני מקרקעין, עקרונות והלכות".