מי בערוץ 10 פוחד מלונדון והאמת?

בדרך הטבע, ההתבטאות לא ערבה לאוזנם של בעלי הערוץ ומנהליו, והתוצאה היתה התנצלות פומבית של לונדון: "אבקש להבהיר באופן שלא משתמע לשני פנים כי ערוץ 10 הינו ערוץ עצמאי ובלתי תלוי, ומעולם לא עלה בפניי רעיון לעשות שימוש בכוחנו כעיתונאים כדי לקדם את ענייני הערוץ או כל גורם אחר".

כבר התרגלנו לזיגזגים מפוליטיקאים, אבל מעיתונאים? ועוד ברמה של לונדון? אם רעיון כזה לא עלה, אז מה קרה? לונדון אמר ש"נשמעו קולות", מה שאומר שהוא שמע אותם, לא? אז אולי צריך לחבר את ההתנצלות עם עדותו של לונדון בראיון שהוא זקוק להכנסה כדי לקיים את "רמת החיים שאני רוצה". על רקע כזה אפשר לקבל בהבנה את החלטתו של לונדון להיענות למנהליו.

מה שמוזר, הוא שהמנהלים - ואולי היו אלה הבעלים? - ביקשו-דרשו את ההתנצלות. כי הרי מה שאמר לונדון לא רק שהוא נכון, אלא שאף בוצע בפועל. עיתונאים, זוטרים כבכירים, השתתפו בהפגנה מול משרדי הרשות השנייה נגד המכרז.

אבל השיא היה כשיעקב אילון, מיקי חיימוביץ ורפי רשף הלכו לשר התקשורת דאז, אריאל אטיאס, שההחלטה היתה בידו. בשביל מה, אם לא כדי "להשתמש בכוח שלנו כעיתונאים בערוץ 10" כפי שאמר לונדון? מיהו הפוליטיקאי שיעז לסרב לבקשות של אנשים העלולים להשפיע על גורל הקריירה שלו? עובדה: לאחר כמה ימים נענה אטיאס לדרישות, וביטל את החלטת הרשות למכרז.

מנהיגי ערוץ 10 טעו פעמיים. בפעם הראשונה כשעשו שימוש בעיתונאיהם כדי לקדם אינטרסים של הבעלים, ובכך פגעו ביושרתם המקצועית; ובפעם השנייה בעניין לונדון. יחד עם קירשנבאום, לונדון הוא נכס חשוב, אולי הגדול ביותר, של הערוץ. כשמתפרסמת בשמו הכחשת דברים שנעשו בפועל ובפומבי, זה עלול לפגוע במוניטין המקצועיים של האדם שערוץ 10 צריך לחפוץ מאוד ביקרו וביוקרתו.