תסתכלו מה קורה גם בלאומי

רוני חזקיהו וסטנלי פישר כנראה שקועים עד צוואר בפלונטר בבנק הפועלים . עד כדי כך עסוקים, עד כדי כך שקועים ועד כדי כך נחושים, שהם שכחו מה מתרחש בימים אלה בבנק לאומי , אירועים שדורשים את התייחסותם המיידית. לא בשיחות אוף-רקורד, שבהן גורם המפקח חזקיהו לשערות העיתונאים לסמור, עם האמירות הקשות שהוא מפריח בנוגע לבנק הפועלים, אבל מסרב לשתף את הציבור בהן; הפעם צריך לספק תשובות ענייניות, ברורות ושקופות בנוגע לעתידו של אחד משני הבנקים הגדולים בישראל.

הטריגר לכל ההתרחשויות המוזרות סביב בנק לאומי הוא המכרז למכירת האחזקות של קרנות סרברוס-גבריאל בבנק (כ-10% מהמניות), שאמור להסתיים הערב. לכאורה, למפקח אין כל נגיעה למכרז; זו חברה פרטית שאמורה למכור לאנשים פרטיים את חבילת המניות בבנק, והמפקח צריך רק לאשר את הרוכשים הפוטנציאליים. אלא שהתמונה הזאת לא משקפת את המציאות, במיוחד לנוכח האקטיביזם הרגולטורי של חזקיהו בבנק הפועלים. הנה כמה מהאירועים שדורשים את התייחסותו הדחופה, לפני שיובילו לעוד פלונטר בבנק לאומי.

*איתן רף וירון זליכה: לקראת המכרז החלו להתעופף באוויר ידיעות על החלפתו הקרובה של היו"ר רף, שנה לפני המועד הרשמי לסיום כהונתו. רף אמור לסיים שלוש שנות כהונה נוספות במאי 2010, ובכל שנה מאושרת מועמדותו כיו"ר מחדש, מה שאכן קרה במהלך מהיר לפני החג (וחייב כעת באישור המדינה). זה לא הפריע לבעלי עניין לרחרח, לבחוש או לאותת לנתניהו שיש פה משרה שאו-טו-טו עומדת להתפנות, בתקווה כנראה לקבל את הג'וב הנכסף. במקביל, החלו להופיע שמות המועמדים, או המועמדים מטעם עצמם, לרשת את היו"ר רף. ומי בין המועמדים? לא מפתיע, ירון זליכה, החשכ"ל לשעבר ויקיר המדור שלנו זה זמן רב. זליכה משתוקק, חושק, ממש "מת" לג'וב בקרבת נתניהו, אבל בינתיים זה לא יוצא, הרבה בגלל אישיותו השנויה במחלוקת.

לפתע פתאום, תמונתו מופיעה בעיתון שבחר לשרת את צרכיו, כמועמד ליו"ר בנק לאומי, לא פחות ולא יותר. כיצד קורה, צריך לשאול את עצמו חזקיהו, שמינוי יו"ר לאומי הופך למשחק פוליטי ולמשחק של שמועות ובחישות מכוערות? כיצד קורה שהמדינה, שחזקיהו מייצג אותה, לוקחת חלק פעיל במשחק הלא-נקי הזה וכיצד קורה שזליכה, רב-אמן בריב-ומדון, משוטט בעיתונות כאילו הוא ראוי לשמש כיו"ר בנק?

*עזריאלי-תשובה-דנקנר-נחמה: כרגיל, שמות המועמדים לרכישת חבילת המניות מסרברוס-גבריאל הם כמעט אותם שמות שמוזכרים בכל סבב של כאילו-הפרטת הבנק. בהבדל אחד: חלק מהם לא רלוונטיים בעקבות משבר האשראי, ושמותיהם נזרקים לאוויר כדי לשרת יחסי ציבור ותו לא. גם אם אנחנו נשארים עם דוד עזריאלי או עם שלמה נחמה והקבוצה שהוא רוצה לגייס לצידו, המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה את שניהם כבעלי מניות משמעותיים בבנק לאומי, עם אספירציות לשליטה בעתיד.

כלכלת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה, במיוחד בתקופה הזו, שילוב של תמנון תאגידי עם אחזקה בבנק השני בגודלו במשק. העובדה שהמדינה מאפשרת, פעם אחר פעם, למתמודדים ישראלים עם עסקים נרחבים בארץ, להשתתף ברכישת מניות בבנקים, היא טעות שכבר עלתה לנו ביוקר עם בנק הפועלים. עזריאלי מחזיק את הקניונים המובילים ושליטה בחברת הדלק סונול. שליטה פוטנציאלית שלו בבנק לאומי לא יכולה להתיישב עם ההיגיון ותוביל לניגודי עניינים (חשיפה למימון המתחרים וכד'). חבל שהמפקח על הבנקים מאפשר לעזריאלי, תשובה ודנקנר להשתעשע במחשבות על לאומי ולא מעביר להם את המסר הברור מאליו, עוד לפני שהמכרז של סרברוס-גבריאל מסתיים: שליטה בקונגלומרט זה בסדר, שליטה בקונגלומרט ובבנק לאומי - זה לא בא בחשבון. הניסיון הוכיח: אי-אפשר לשלוט בשורה של תאגידים ריאליים במקביל לשליטה על בנק.

גם לא בא בחשבון ששלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים, יפתח שאיפות לנחות בראש הבנק המתחרה. מי שבנה את התשתית להפסדים הכבדים של הבנק בשוק המשכנתאות האמריקני, מי שהדיח למעשה מנכ"ל משום שלא ניגן את המנגינה שלו ומי שבנה חבילות תגמול מנופחות בשביל עצמו ובשביל בכיריו, אינו ראוי לנהל שוב בנק, במיוחד לנוכח הסטנדרטים שמציב חזקיהו בנוגע לדני דנקנר, היו"ר הנוכחי של בנק הפועלים.

*מדינת ישראל: המדינה תקועה כעת עם כ-10% עם מניות לאומי, לא לבלוע ולא להקיא. היא לא יכולה למכור גרעין שליטה עם 10% מהמניות ולא מעוניינת לזרוק את המניות לשוק או לכל המרבה במחיר בתקופה רגישה שכזו. המדינה תקועה עם חבילה קטנה יחסית של מניות, הבנק תקוע כביכול בלי בעל בית והציבור תקוע עם סאגה בלתי נגמרת. המדינה התלהבה בזמנו ממכירת המניות לסרברוס-גבריאל (משקיע זר, זה היה אז באופנה), שהובילה להסתבכות האחרונה. שנה וחצי נמשך הסחר-מכר עם סרברוס, שזכתה לכאורה במכרז אבל לבסוף לא קיבלה היתר שליטה. המדינה קיבלה אמנם מחיר נהדר בזמנו, אבל נתקעה עם ברווז צולע, שאחד מראשיו הסתבך במשבר (עזרא מירקין).

למדינה יש עכשיו הזדמנות נהדרת: לתפוס שוב פיקוד בלעדי על בנק לאומי. להפסיק עם האשליות על מכירת גרעין שליטה או פיזור שליטה בידי הגופים המוסדיים. היא חייבת לרכוש את המניות של סרברוס-גבריאל ולחכות בצד עם 20% מהמניות עד שיחלוף המשבר. עכשיו זה גם עיתוי עסקי מצוין המתאים לאווירה שסולדת מ"הפרטה" ותומכת ב"הלאמה". המדינה יכולה לרכוש את המניות בהנחה של כ-25% מהסכום שבו מכרה ואפילו לעשות עליהן סיבוב יפה.

הבעיה היחידה היא תקציבית, כי מדובר בכ-1.4 מיליארד שקל, בימים שבהם הקופה מתרוקנת. אבל גם זו לא בעייה: למדינה יש למעשה שליטה בקרנות הפנסיה הוותיקות, בניהולה של יעל אנדורן. עשרות מיליארדים פנויים של כספי פנסיה שמחכים להזדמנות טובה להשקעה. 10% ממניות לאומי הן הזדמנות נהדרת.

eli@globes.co.il