החיזוק ששניידר ממש לא צריך

1. בשבועות האחרונים נפוצו שמועות לפיהן אלכס שניידר מחפש שותפים שיעזרו לו בנטל של מכבי ת"א. הוזכרו שמות של טייקונים גדולים שגם אוהדים את הקבוצה וגם יש להם ניסיון בבעלות על מועדונים בליגת העל. אחד מהשמות המוזכרים הוא של איזי שירצקי. אם לשפוט לפי העונה האחרונה, לא בטוח ששירצקי יוכל לעשות סדר בקרית שלום. אם יש מקום מבולגן יותר ממכבי ת"א העונה, הרי שזו קרית שמונה.

12 מחזורים לקח לשירצקי להחליט כי מישל דיין לא מתאים לאמן את האימפריה שלו. 12 מחזורים שבהם צברה קרית שמונה 12 נקודות, ודורגה במקום ה-10 בליגה. זהו קצב צבירת נקודות ומיקום שכנראה היה מאכזב את יעקב שחר או את ז'ואן לאפורטה, אבל סביר במונחים של קבוצה שכל שנה שלה בליגה הבכירה היא בגדר נס. הלך דיין והגיע אלי כהן: כמות הנקודות של קרית שמונה ב-13 משחקים תחתיו - 7 נקודות. בעוד שירצקי מהרהר במכבי תל אביב, הלך אלי כהן, בא רן בן שמעון. שלושה משחקים עברו והתפוקה של המאמן השלישי: 0 נקודות. והדרך לליגה השנייה נראית בטוחה.

אז יכול להיות ששירצקי ייתן כמה ג'ובות בתמורה למילה או שתיים בדירקטוריון עם שעיה, בושינסקי וכל החבר'ה. אבל לא בטוח שיש לו את היכולת לנהל קבוצת כדורגל ששוחטת את הליגה בכל שנה, שזו הדרישה המינימלית בעולם המכביסטי. מכבי לא צריכה את זה על הראש שלה, בטח אחרי 12 שנים רצופות שבהן היא כבר חוותה בעל בית שהזרים כסף אבל לא הפסיק לקבל החלטות ניהוליות גרועות.

2. לא רק הסיפור של מישל דיין ממחיש את מעמדו הרעוע של מאמן הכדורגל הישראלי. קחו למשל את אלישע לוי ואלי גוטמן. שני מאמנים שהתחילו את העונה הזאת כשהציפיות מהם היו להשתלב בצמרת. הצלחה מסחררת מבחינתם היתה לדגדג את בית"ר. אבל בית"ר התרסקה, ובמקביל בנו המאמנים של מכבי חיפה והפועל ת"א קבוצות שהגיעו להישגים עליהם לא פנטזו בקרית אליעזר ובלומפילד. ומה הפרס של גוטמן ולוי על כך? אף אחד מהם לא חתום עדיין על חוזה לעונה הבאה.

שיקום האיש שייתן טיעון רציונאלי אחד מדוע לוי וגוטמן לא צריכים להמשיך בחיפה והפועל בעונה הבאה. העניין הוא שבכדורגל הישראלי לא מספיק להביא תוצאות כדי להבטיח את המקום על הקווים. המאמן הוא בסך הכל כלי משחק.

תשאלו למשל את ראובן עטר. מקום שני עם מכבי נתניה לא הרשים את הבוס שלו, דני יאמר, שמיהר להחליף אותו בסטאר העולמי מתיאוס. כל זה כדי שעכשיו שוב יוכל יאמר לרחרח סביב עטר אם יש סיכויים לחידוש הרומן. כלי המשחק ממשיכים לנוע על הלוח בלית ברירה, בעיקר משיקולי פרנסה. מי שנפגע מכך הן הקבוצות, שלא מצליחות לייצר בנייה והמשכיות. דוגמאות? הקבוצה היחידה מאז הפועל פ"ת של סוף שנות החמישים שהצליחה לקחת כאן שלוש אליפויות רצופות היא מכבי חיפה. כולן היו תחת אותו מאמן, רוני לוי.

3. כפי שהוכיחה היכולת של בית"ר במשחק אתמול, היא לא היתה זוכה השנה באליפות גם אם בית-הדין של ההתאחדות לכדורגל היה מוותר לה על עונש הורדת הנקודה. אבל בכל מקרה, חובה להגיד שהורדת נקודות היא עונש שערורייתי שמוציא את העוקץ מהספורט. יכול להיות שאוהדי בית"ר עברו עבירה חמורה כשצעקו "מוחמד מת", אבל מי שחושב שבעקבות הורדת הנקודות היציע המזרחי יתחנך ויהפוך לשלוחה של חנה בבלי, חי בעולם של חלומות. אלטרנטיבות: משחקים ללא קהל. העלאה כפויה של מחירי הכרטיסים. קנסות. יש אלף פיתרונות טובים יותר. הדיינים רק צריכים לבחור.

4. במרחק של 3,500 ק"מ בלבד מתל אביב, אבל בעצם בפלנטה אחרת לגמרי, השמידה ברצלונה את ריאל מדריד. היום כולם מתעסקים בהתפרקות של ריאל, אבל שוכחים פרט אחד חשוב: ההישג הגדול מבחינתה של ריאל היה שהיא בכלל הצליחה להגיע למשחק הזה רלוונטית. אחרי ההפסד בסופר-קלאסיקו בסיבוב הראשון הפער בינה לבארסה עמד על 12 נקודות. מאז, בעזרת ריצה מטורפת שבה צברה 52 מתוך 54 נקודות, היא הצליחה להפוך את המשחק אמש לקרב על אליפות.

לגבי בארסה, יש רק דרך אחת שתחבר את כל המשפטים שנזרקו כאן בשבועות האחרונים על "הקבוצה הטובה בכל הזמנים". הדרך הזאת עוברת בסטמפורד ברידג'. אם בארסה לא עוברת, צריך לחשוב על תואר אחר לתת לה. אולי "הקבוצה המהנה בכל הזמנים"?