בהשוואה לתחילת השנה - כאשר הכלכלה העולמית צנחה לתהום המצב השתפר באופן דרמטי: האם יש סיבה לאופטימיות?

בהשוואה לתחילת השנה - כאשר הכלכלה העולמית צנחה לתהום עם התכווצות בו-זמנית בקצב שיא של כלכלות לאומיות - המצב השתפר באופן דרמטי. אמנם כמעט כל הכלכלות המובילות בעולם עדיין בנסיגה, חלקן בקצב מהיר מאוד, אבל הנתונים הכלכליים מנבאי העתיד מצביעים לפחות על דעיכה בקצב הירידה, ועל הרבה יותר מזה, באופן פוטנציאלי.

הקלה מסוימת

התחזית לחלקים רחבים של אירופה, כולל בריטניה וגרמניה, כמו גם לגבי יפן, לא השתפרה בהרבה. אך המצב בארה"ב ובסין, שני המנועים הסבירים ביותר של ההבראה העולמית, כבר נראה הרבה יותר טוב.

ארבע התפתחויות מבשרות עתיד מבטיח: הקלה מסוימת בתנאים הפיננסיים בעולם, עלייה בצמיחה בסין, בלימה לכאורה של העלייה בהיצע הבתים בארה"ב והירידה בבנייה, ועלייה מהוססת בהוצאות הצריכה בארה"ב.

השאלה היא אם התייצבות הפעילות הכלכלית בעולם היא הקרקעית הסופית במחזור הכלכלי הנוכחי, ואם אותם ניצני התאוששות מייצגים את תחילתו של מהפך בר-קיימא.

לורנס סאמרס, היועץ הכלכלי הבכיר לנשיא ברק אובמה, נשאר זהיר. הוא אמר לחדשות פוקס ביום א' בשבוע שעבר ש"התחושה של צניחה חופשית אכזרית שהיתה לנו לפני חודש או חודשיים נעלמה". אך הוא הוסיף: "זו הולכת להיות דרך ארוכה מאוד. יהיו צעדים קדימה, אך יהיו גם צעדים אחורה".

ברוב תקופות המיתון, האטה בקצב הירידה מובילה באופן טבעי לתחתית, ולאחר מכן להבראה. כאשר המשקיעים, העסקים והצרכנים מפסיקים לחשוש מקטסטרופה כלכלית ומרגישים שההפרזות הקודמות כבר עוכלו, הם חוזרים לקנות, לשכור עובדים ולהוציא כספים.

בלי יוצאים מהכלל?

במכון למחקר מחזורים כלכליים בניו יורק אומרים שארה"ב מצויה "על סף שינוי במחזור הצמיחה" - האטה בקצב הירידה. החוקרים שם מוסיפים ש"ב-75 השנים האחרונות, שינוי כזה בכל מיתון, הניב כעבור אפס עד ארבעה חודשים סיום של המיתון עצמו, בלי יוצאים מהכלל".

אך כפי שמודים במכון, יש בכל זאת יוצא אחד מהכלל: השפל הגדול של 1931. המיתון של ימינו אולי אינו "השפל הגדול 2", אך הוא גם אינו מיתון רגיל, וקווי הדמיון ל-1931 רבים מספיק כדי ליצור את החשש שהמעבר הרגיל מהאטה בירידה להתייצבות ולהבראה לא יתקיים הפעם במתכונתו הרגילה.

בהמשך השנה תהיה עלייה מסוימת בצמיחה, בגלל מחזור מלאי קלאסי. היצרניות קיצצו את הייצור במהירות כה רבה ברבעון האחרון של 2008, שהייצור מתנהל כעת מתחת לקצב המכירות. בנקודה מסוימת, החברות יגיעו למסקנה שכבר אין להן עודפי מלאי של מוצרים, ויעלו את הייצור כדי להתאימו לרמת המכירות השוטפת. זה צריך להספיק לכלכלה כדי לרשום רבעון או שניים של צמיחה. השאלה היא מה יקרה אחר-כך.

חזרתה של סין לצמיחה חזקה, תוך הימנעות מהתמוססות בפני עצמה היא תנאי הכרחי למפנה גלובלי, אך לא מספיק. כל עוד אירופה ויפן בירידה מהירה, תידרש כנראה צמיחה אמריקנית מתוצרת בית כדי להניב מפנה עולמי מהיר. זו עובדה מרשימה בפני עצמה, בהתחשב בכך שארה"ב היתה מוקד המשבר, ובכל המקרים הקודמים המדינות האחרות יכלו להיחלץ מהמיתון שלהן באמצעות הגדלת הייצוא לארה"ב.

אפשר לשרטט את מה שעשוי להניע הבראה אמריקנית. ההתכווצות הברוטאלית בענף הבנייה כבר נרגעת (למרות שמחירי הבתים ממשיכים לרדת), ומורידה בכך נטל כבד מן הצמיחה. סופה של הצניחה החופשית הכלכלית ישחרר ביקוש שהצטבר במגזרים כמו רכב, שבו המכירות הן מתחת לרמה הדרושה כדי לחסל את המלאי הלא-מכור הנוכחי. זאת ועוד, יש בצנרת תמריצים פיסקליים ומוניטריים אדירים.

ההוצאה הצרכנית האמריקנית חזרה לצמוח בקצב שנתי של 2.2% ברבעון הראשון של השנה, אחרי שצנחה ב-4% בקצב שנתי בשני הרבעונים הקודמים. אם הקצב הזה יישמר, הסיכויים להבראה עולמית נראים טוב.

"פלא של רבעון בודד"?

שריל קינג, כלכלנית במריל לינץ', חוששת שהנתונים המעודדים של ינואר-מארס עלולים להיות "פלא של רבעון בודד". ההוצאה הגבוהה יותר נבעה לדעתה מהעלאה חד-פעמית של דמי הביטוח הלאומי ומירידה במס ההכנסה ליחידים, שהעלתה את ההכנסה הפנויה, על אף שהשכר במשק ירד כתוצאה ממחיקה ענקית של משרות בשוק העבודה.

במבט קדימה, גם סיוע נוסף של הקלות מס והעברות כמו תשלומי ביטוח לאומי, קשה לראות היכן הצרכנים יגייסו את הכספים לתמיכה בעלייה משמעותית בהוצאה שלהם, אם שוק העבודה לא ישתפר בצורה חדה.

זאת ועוד, שיעור החיסכון, כעת 4.2%, עלול לעלות עוד הרבה יותר אם משקי הבית ינסו להחזיר לעצמם חלק מההון שהפסידו. זהו תחום קשה מאוד לחיזוי. כדי לחזור לשווי הנקי שלהם במחצית 2007, משקי הבית יצטרכו לחסוך או ליהנות מרווחי הון בסך 12.885 טריליון דולר.

חזרה לשווי בסוף 2005 תחייב את משקי הבית להחזיר לעצמם מחצית מהסך הזה, 6.621 טריליון דולר. לא ברור מתי ינסו משקי הבית לחזור להון האבוד שלהם, וגם לא ברור כמה מזה יבוא מהמשך התאוששות במחירי המניות.

גם אשראי הדוק יותר ירסן כל עלייה חדה בצריכה. "לא תהיה לנו הבראה בת-קיימא ללא ייצוב המערכת הפיננסית ושוקי האשראי שלנו", אמר ברננקי בנאום בחודש שעבר. עם זאת הוא הוסיף: "אנחנו מתקדמים בחזית הזו".

המניות התאוששו מהשפל שלהן בכ-30% לפי מדד פוטס"י העולמי, וכמה אינדיקטורים של מתח בשוקי האשראי ירדו. בין היתר בתגובה להתערבויות הממשלתיות, אם כי המניות עדיין לא חזרו לרמתן ב-1 בינואר השנה, ומדדי הלחץ בשוקי האשראי עדיין גבוהים מהרגיל.

תגובה לא מובטחת

ברננקי מאמין שתיקון המערכת הפיננסית הוא המפתח להבראה, מפני שהוא יסיים את "מעגל המשוב" בין הכלכלה המתכווצת למגזר הפיננסי הפגוע, ויחליף אותו במעגל קסמים חיובי של אשראי נוסף, עלייה במחירי הנכסים ויותר צמיחה.

אך כמה קובעי מדיניות חוששים שאמנם התיקון הפיננסי נחוץ, אך לא יהיה בו די כדי ללבות צמיחה סבירה. משקי הבית, עם מאזניהם הפגועים, עלולים שלא להגיב אפילו להקלה דרמטית בהיצע ובמחירי האשראי.

תחזית ההוצאה של משקי הבית האמריקנים נשארה בלתי-ודאית. ייתכן בהחלט שהכל יסתדר, ושהתיקון הפיננסי, האשראי הזול, מחירי המניות העולים, שיפור בשוק העבודה ועלייה באמון הצרכנים וברמת ההוצאה שלהם יחזקו אלה את אלה בארה"ב ובעולם.

אם כך יהיה, ניצני ההבראה יפרחו, וארה"ב, יחד עם סין, יוכלו להוביל את העולם אל מחוץ למיתון ולקראת הבראה בת-קיימא כבר השנה. אך ייתכן גם שהניצנים הללו ייבלו, עם התכווצות או קיפאון בביקוש הפרטי בארה"ב, בייחוד אם תהיה עוד נסיגה פיננסית, ואולי אפילו אם יהיה תיקון פיננסי.

חוסר יכולת להתניע

אם כך יהיה, ארה"ב עלולה למצוא את עצמה במצב שמזכיר באופן כללי את יפן במחצית שנות ה-90 - לא קריסה, אלא חוסר יכולת להתניע הבראה. זהו מצב שמחייב עוד ועוד תמריצים פיסקליים.

בתרחיש כזה, הבראה עולמית אמיתית תתרחש רק אם יימצא מקור חלופי מתאים לביקוש העולמי. אולי באמצעות שילוב כלשהו של אסיה ואירופה היבשתית. מה שעלול לקחת עוד שנים רבות. מה שאי אפשר להכחיש הוא שבפעם הראשונה מזה חודשים רבים, יש גם סיכוי למגמת עלייה בתחזית הכלכלית העולמית, כפי שנשארו סיכונים רבים להמשך ירידה. *