המיתון מעמיק? במסעדות בת"א לא חושבים שזאת סיבה להוריד מחירים: נסו לשלם פחות מ-100 שקל לארוחה

יובל סלע, מנהל ושותף ברשת מוזס: "המספרים מעידים שגם הלקוחות מבינים שאי-אפשר להוריד מחיר ולשמור על אותה רמה. ואכן, למרות המיתון אנחנו לא חווים ירידה בהיקף הלקוחות"

המיתון מעמיק? ירידה בהיקף הפעילות הכלכלית? ביותר מדי מסעדות בתל-אביב לא חושבים שזו סיבה להוריד מחירים - ולו בשקל. לא מדובר במסעדות שף יוקרתיות אלא במסעדות "אמצע" - לא חומוסייה או מסעדת פועלים ולא מסעדה מפוארת מהסוג שהולכים אליה כדי לחגוג אירוע מיוחד. מסעדות מהסוג שבכל עיר גדולה בעולם הולכים אליהן בסתם ערב, כשמתעצלים לבשל או כשאין משהו במקרר. בעיר כמו תל-אביב - שחיים בה הרבה רווקים, גרושים וצעירים ללא ילדים, שלא מנהלים מטבח מסודר - מדובר באוכלוסייה לא קטנה.

אלה מגלים שוב ושוב כי מדובר בתענוג לא זול. עיון מהיר בתפריטים של מסעדות מגלה כי קשה לסגור ערב בפחות מ-100 שקל, גם בלי יין וקינוחים. סתם ארוחת ערב נחמדה עם שתייה קלה או מים מינרליים.

דוגמאות לא חסרות: ב"ספגטים", למשל, שבפירוש לא נחשבת למסעדה יקרה, עולה מנה ראשונה בין 24 שקל (המנה הזולה ביותר בתפריט, חצילים בלבנה, או מרק) ל-39 שקל (סלט קיסר). פסטה למנה עיקרית תוסיף בסביבות 50 שקל, ואם הולכים על בשר או דגים - מנה של אסקלופ עוף או של פילה סלמון, למשל, מתומחרת כבר ב-60-70 שקל. ועוד לא אמרנו מילה על שתייה, טיפ וחניה.

עוד מקום שמצהיר על עצמו בתפריט כמגיש "מנות במחיר שפוי", ופונה במידה רבה לקהל צעיר, הוא Black Bar 'n' Burger. ההמבורגר הכי זול (160 גרם) עולה 38 שקל, והיקר ביותר, המבורגר בקר פרימיום, 69 שקל. סלט גדול עולה - 55 שקל, וסלט עלים ירוקים - 42שקל. מי שלא מתאפק ומזמין גם קינוח ייפרד מעוד 35 שקל, ואם פוזלים לעבר הבר, אז גם משהו שבין 9 שקל (הבירה הכי זולה) ל-40-50 שקל לכוסית וויסקי או וודקה איכותיים.

ב"קופי בר", שפונה לקהל קצת יותר מתוחכם, המחירים בהתאם. מנות ראשונות בין 40 ל-50 שקל (פטה, קרפצ'ו), המבורגר (ברוטב יין אדום) עולה 69 שקל, מנת עוף בין 69 ל-142 שקל, דגים בסביבות ה-90 שקל, פסטות בסביבות ה-60 שקל, תוספות ומנות צמחוניות (תרד בשמנת, פטריות ביין) - סביב ה-40 שקל. סלט קיסר עולה 42 שקל.

ב"מוזס" גובים על מנה ראשונה בין 31 (כנפי עוף) ל-43 שקל (שרימפס), סלטים בין 27 (חסה, צנונית, בצל ירוק) ל-58 שקל (סלט קיסר). העיקריות נעות רובן בטווח שבין 60 ל-90 שקל, כשיש בודדות (צמחוניות) שמתומחרות בכ-40 שקל. כל המסעדות מגישות ארוחות עסקיות, אבל אלה מסתיימות לרוב בשש בערב. אחדות מחזיקות גם תפריט לילי לבליינים ולצעירים, שמציע מחירים אטרקטיביים בהרבה.

באופן פרדוקסלי, דווקא אחדות ממסעדות השף היוקרתיות יותר כן הורידו מחירים, או למען הדיוק מציעות עסקיות בערב ובסופי שבוע, ושאר קומבינות ילידות מיתון. ב"הרברט סמואל" המהוללת מציעים דיל לצהריים בפחות מ-100 שקל (75-95) וב"רפאל", אחת המסעדות הטובות בארץ, ב-65. ב"רפאל" הולכים עוד צעד קדימה, ומציעים עסקית גם בערב: מנה ראשונה ועיקרית ב-120 שקל. יחד עם שתייה וטיפ זה לא ממש זול, אבל בהתחשב באיכות, בתמורה ובמה שקורה בצלחות של המתחרים הזולים כביכול - הפער מצטמצם מאוד.

מקורב לעסקי האוכל מסביר את הפער בין מסעדות השף למסעדות הרשת בכך שלאלה האחרונות קשה יותר לקצץ: הן תלויות בהנהלה ומרחב התמרון מצומצם יותר. "ההנהלה לא תוריד מהשכר של עצמה, ובנוסף יש לה הרבה הוצאות נלוות: הדרכות בסניפים, קניינים, השקעה בשיווק ועוד", הוא טוען.

ובכל זאת, למה כל-כך יקר בארץ לאכול בחוץ?

יובל סלע, מנהל ושותף ברשת מוזס: "יקר? אצלנו לא יקר, יחסית לתמורה ללקוח. כשהמסעדה הוקמה, היא חרתה על דגלה מחירים עממיים. אנחנו מציעים תפריט עסקי בצהריים, תפריט לילה, מועדון לקוחות. עשינו את כל אלה עוד לפני המיתון, אבל זה מתאים בדיוק לזמנים של מיתון. המספרים מעידים שגם הלקוחות מבינים שאי-אפשר להוריד מחיר ולשמור על אותה רמה. ואכן, למרות המיתון אנחנו לא חווים ירידה בהיקף הלקוחות".

ובאמת, למה לבוא אליהם בטענות? אם אין ירידה בהיקף הלקוחות, למה שיורידו מחירים?