הערכות בוושינגטון: קריאת ארה"ב לישראל לחתום על ההאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני עלולה לפגוע בהסכם בין המדינות

קריאת ארה"ב לישראל לחתום על ההאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני (NPT) נתפסת בוושינגטון כפגיעה פוטנציאלית בהסכם בן 40 שנה בין שתי המדינות לסוכך על תכנית הגרעין של ישראל מפני חטטנות והתערבות בינלאומית. זו הערכתם של פקידי ממשל בהווה ובעבר, וכן של גורמים ישראליים, שמצוטטים היום בוושינגטון טיימס.

רוז גוטמילר, תת-שרת החוץ האמריקנית אמרה ביום ג', בפורום של או"ם על האמנה, כי ישראל ומדינות אחרות, שמעולם לא חתמו על המסמך, צריכות לעשות כן. "חתימה אוניברסלית על המסמך, לרבות חתימות של הודו, ישראל, פקיסטאן וקוריאה הצפונית, מוסיפה להיות מטרה בסיסית של ארה"ב". היא נמנעה מלומר האם ממשל אובמה ילחץ על ישראל להצטרף לאמנה.

גורמים ישראלים אמרו היום לגלובס, כי מטבע הדברים הצהרה כזו צריכה להדאיג את ישראל, אם כי אין שום סימן לכך שההתבטאות מבשרת מסע לחצים ספציפי של ממשל אובמה על ממשלת נתניהו. לדבריהם, לא מן הנמנע שמדובר בהצהרת כוונות כללית של הממשל, שעולה בקנה אחד עם המדיניות המוצהרת של אובמה לפעול לצמצום גלובלי של נשק גרעיני וחומרים בקיעים.

הגורמים סרבו להתייחס לאפשרות שמדובר במהלך של הממשל שנועד להצדיק מראש הגברה פוטנציאלית של הלחצים האמריקניים על איראן להקפאת מאמציה לפיתוח נשק גרעיני.

יצוין כי פקידי רשות אמריקניים בממשלים קודמים השמיעו דברים דומים. למשל: סטיב ראדימיקר, תת שר החוץ האמריקני ב-2005; ד"ר כריסטופר פורד, נציג ארה"ב לשיחות למניעת הפצתו של נשק גרעיני במאי 2008; וג'קי סאונדרס וולקוט, בכירה במשרד החוץ האמריקני ביולי 2008. כולם קראו למדינות שאינן חתומות על האמנה לחזור בהן מסרובן, אם כי לא כולם נקבו במפורש בשמן של מדינות אלה.

הסוגיה עלולה להתלקח בפגישה המתוכננת בין ראה"מ בנימין נתניהו לנשיא ברק אובמה ב-18 במאי. לפי וושינגטון טיימס, עשוי נתניהו לבקש מהנשיא הבטחה שארה"ב תוסיף לדבוק במחויבותה לפי ההסכם עם ישראל ולא תקריב את תכנית הגרעין הישראלית כדי להשיג ויתורים גרעיניים מאיראן.

הטיימס מגדיר כ"סודי" את ההסכם הוותיק בין ישראל לארה"ב, שלפיו וושינגטון תסוכך על התכנית הגרעינית של ישראל, אם כי בדיווחים על השיח הגרעיני בין ישראל לארה"ב במרוצת השנים דובר על "הבנה" בין שתי המדינות בסוגיה זו.

העיתון מצטט "מסמכים שנחשפו באחרונה" ושלפיהם מקורו של ההסכם הוא בפגישה הידועה בין גולדה מאיר, לשעבר ראש ממשלת ישראל, והנשיא לשעבר ריצ'ארד ניקסון, ב-25 בספטמבר 1969. "ההסכם נותר כה סודי עד שאין למעשה שום מסמך מפורש שמאשש אותו", אומר העיתון. ד"ר אבנר כהן, ישראלי המהתמחה במדיניות הגרעין של ישראל והמלמד בארה"ב, הגדיר את ההסכם כעסקה של "אל תשאל, אל תדבר" מפני שהוא מחייב את שתי המדינות לעולם לא להתייחס בפומבי לנשק הגרעיני של ישראל.

פקיד בכיר בבית הלבן אמר לוושינגטון טיימס, שמבחינת הממשל אין כל קשר בין התכניות הגרעיניות של ישראל ושל איראן. כדבריו, "אחת היא תפוחים והאחרת תפוזים".

בתשובה לשאלה האם ממשל אובמה ילחץ על ישראל להצטרך לאמנה השיב הפקיד: "אנו תומכיים בדבקות אוניברסלית באמנה. זו מוסיפה להיות המטרה ארוכת הטווח שלנו". הפקיד העדיף לא להשיב על שאלה מה עמדת הממשל הנוכחי לגבי אותו הסכם סודי.

ברוס רידל, לשעבר ראש הדסק לענייני המזה"ת ודרום אסיה במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, אמר לטיימס: "אם אנחנו רוצים לגלות יחס רציני באמת להשגת עסקה עם איראן בנושא הגרעיני, ישראל צריכה לצאת מן הארון. מדיניות שמבוססת על בדיות ועל סטנדרטים כפולים חייבת להיכשל במוקדם או במאוחר. מה שמפליא הוא, שהיא החזיקה מעמד זמן רב כל כך". רידל עמד בראש צוות של ממשל אובמה שבדק את האסטרטגיה האמריקנית כלפי אפגיניסטאן ופקיסטאן, אך אין לו תפקיד בממשל. הוא חזר לחיים פרטיים ומכהן כעמית במכון ברוקינגס.

אליוט אברמס, שהיה סגן היועץ לביטחון לאומי בממשל הקודם אמר כי הנשיא ג'ורג' בוש התנגד תמיד למאמצים ללחוץ על ישראל בנו/שא הגרעיני. "לא רצינו לקבל נוסח אופרטיבי שיעמיד את ישראל בעמדת נחיתות ושיעלה את השאלה האם ישראל היא מעצמה גרעינית. לא חשבנו שדיון כזה יכול להועיל".