הרף עין בערב קריר בלונדון

ברצלונה נכנסה לשבוע האחרון במצב מוזר מאוד. מצד אחד, היא כבר הוכתרה פחות או יותר על ידי כל פרשן בעולם כ"קבוצה הטובה בכל הזמנים". מצד שני, תוך ארבעה ימים היא היתה אמורה לשחק שני משחקים שבסיומם היתה יכולה למצוא את עצמה מודחת מליגת האלופות עוד לפני שלב הגמר, וכשבליגה הספרדית היא רואה איך ריאל מדריד השנואה סוגרת את הפער במאבק האליפות לנקודה אחת בלבד.

את ההמשך כולם יודעים. את המוקש של יום שבת ב"סנטיאגו ברנבאו" של מדריד, ברצלונה פיצחה בצורה יוצאת דופן עם 2-6 שאף אוהד כדורגל לא ישכח. מ"סטמפורד ברידג'" של צ'לסי היא יצאה עם שער בדקה ה-93 שהבטיח לה מקום בגמר ברומא, באחד מהמשחקים הכי דרמטיים של השנים האחרונות.

ההנחה הבסיסית לפיה בארסה מתנהלת, דומה לכל המועדונים ברמות האלו: אם יש לך כוונה אמיתית לזכות בליגת האלופות ולהפוך את המועדון שלך למותג-על עולמי, קודם כל תעמיד תקציב שנתי של לפחות 200 מיליון אירו. גמר ליגת אלופות כמו זה ששוחק בין פורטו לבין מונאקו נראה היום כמו נקודה ביזארית בהיסטוריה. וזה קרה רק לפני 5 שנים. אין סיכוי שגמר כזה יתרחש בעידן של הכסף הגדול של השנתיים-שלוש האחרונות.

הבעיה הגדולה של ברצלונה היא שיש עוד 5-4 קבוצות באירופה ששופכות בכל שנה במקביל אליה את הסכום הזה, או יותר. אם ברצלונה שפכה את הכסף הזה על שחקני-על סופר-כישרוניים כמו ליאו מסי, תיירי הנרי, סמואל אטו ואנדרס אינייסטה, זה עשוי להיראות מלהיב מאוד. אבל אף אחד לא מבטיח שזו הדרך שמביאה תארים בסיום העונה. עובדה: רק בעונה שעברה התבררה הקונספציה המלהיבה של בארסה כפתטית, עם עונה שהסתיימה ללא אף תואר.

בסופו של דבר, האג'נדות על מה נכון ומה לא נכון בבניית קבוצת כדורגל ואם קבוצה תרשום את שמה באותיות זהב בספרי ההיסטוריה - כל אלו נקבעים בחצי שנייה אחת בערב קריר בלונדון. דקה 93. טעות בהגנה של שחקן. ניצול הזדמנות של שחקן אחד שבשארית כוחותיו בועט כדור פנימה. ערימת שחקנים. היסטוריה. זה כל הסיפור.