סולתם במצוקה: מבקשת מהספקים מחיקת חובות תמורת המחאות דחויות

הבעיות של סולתם נובעות מקשיים בפרויקט החברה בקזחסטן לאחר שהממשלה המקומית הפסיקה את התשלומים במעמד צד אחד, בצל מאבקים פוליטיים פנימיים בין רשות ה-KNB (רשות שירותי הביטחון, המקבילה ל-KGB הרוסי) למשרד ההגנה הקזאחי.

צעד נוסף של סולתם, כפי שפורסם ב"גלובס" בסוף חודש מארס, הוא קיום שימוע השבוע לכ-100 מעובדי החברה, כשלאחריו יפוטרו רוב העובדים או כולם.

ל"גלובס" נודע כי הנהלת סולתם עשתה מאמצים רבים כדי למנוע את הפיטורים ופנתה למשרדי ממשלה שונים, אולם הללו ראו את הבעיה של סולתם בקזחסטן כעסקית ולכן סירבו לסייע, אם כי בסולתם משוכנעים שהבעיה צפויה להתנפח למימדים בין המדינות. כמו כן, ניסתה ההנהלה לגייס גורמים שיסייעו לה לזכות בהזמנות מצה"ל.

ככל הידוע, השבוע עומד מנכ"ל סולתם, דודו מרסיאנו, להיפגש עם יו"ר הסתדרות העובדים, עופר עיני. המנכ"ל ויו"ר עובדי סולתם סירבו להשיב לשאלות "גלובס" בנושא.

סולתם פיטרה כבר בתחילת השנה 65 מעובדיה, קיצצה את משכורות הנותרים (מי שהרוויחו יותר מ-10,000 שקל) והחליפה את ההנהלה. העסקה הבעייתית בקזחסטאן היא העסקה הגדולה בתולדות החברה, בשווי של יותר מ-150 מיליון דולר.

סולתם מערכות, שמושבה ביוקנעם, נשלטת על ידי התאגיד הביטחוני מיקאל שבבעלות מיקו גילת ורוני נפתלי ומעסיקה כיום כ-330 עובדים. בראש החברה עומד דודו מרסיאנו, ששימש קודם לכן כמנהל פיתוח עסקי במיקאל. מרסיאנו נכנס לבקשת הבעלים לתפקיד המנכ"ל בסוף 2008 לצורך הבראתה.

סולתם מערכות מייצרת תותחים, מרגמות, תחמושת ואמצעים נלווים אחרים עבור צבאות רבים בעולם. בשנים האחרונות צמחה מאוד, בין היתר, בשל צמיחת הפעילות שלה בקרב מדינות מתפתחות, בהן הודו ורבות ממדינות אמריקה הלטינית. מיקאל הוקמה רשמית בספטמבר 2007 לאחר שנפתלי וגילת החליטו לאגד למעלה מעשרים חברות ביטחוניות קטנות בהן היו שותפים לתאגיד אחד.

המטרה השאפתנית שהציבו השניים הייתה להפוך את החברה לתאגיד הביטחוני בבעלות פרטית השני בגודלו בארץ אחרי אלביט מערכות, תוך הצבת יעד מכירות של חצי מיליארד דולר בתוך חמש שנים. נכון להיום סולתם היא יצרנית הציוד הביטחוני החמישית בגודלה בארץ.