פקידי האוצר אינם בעלי הבית

התקציב וחוק ההסדרים הם בגדר הזדמנות שנתית נאותה הנקרית לפקידי משרד האוצר כדי לקצץ בזכויות החברתיות. הם היו רוצים שכולם יאמינו שאין דרך אחרת בכלכלה, וכי רק השוק החופשי מכתיב את כללי המשחק. זאת, גם אם המנגינה אחרי ספטמבר 2008, עת קרסו הבורסות בעולם, השתנתה.

הממשלות בעולם המערבי, הנמנות עם ארגון ה-G-20, הבינו שכוחות השוק כשלו, הן הבינו כי כדי למנוע קריסה טוטלית של השווקים והמערכות הכלכליות נדרשת ההתערבותi. ואכן, הצעדים המשולבים שננקטו בעולם ריככו את עוצמות הפגיעה החברתית והנזקים הכלכליים, והפחיתו את ההיסטריה ואי-האמון של הציבור.

חשוב להבין כי במשק כולם תלויים בכולם. היחד נותן סיכוי טוב יותר להיחלץ מן המשבר. מדינה היא לא רק בורסה, וקברניטיה חייבים להביא בחשבון - שיקולים חברתיים, השלכות על חוסן הדמוקרטיה, צרכים ותקוות של האזרחים, העובדים והקהילה העסקית.

כלכלת ישראל, בדומה לרוב כלכלות העולם, נמצאת במיתון ובמשבר. הנתונים הכלכליים שהתפרסמו על ירידה בייצוא, נפילה בצריכה הפרטית וגידול חד במספר המובטלים, מאששים את היותנו במיתון. שכירים רבים מהדקים את החגורה ומצמצמים בהוצאות המשפחתיות. בעלי מפעלים מצויים במחנק אשראי, חוששים להשקיע, ומנצלים את המצב כדי להיפטר מעובדים.

את מעגל הקסמים הזה צריך לחתוך מהר ככל האפשר. מי שיכול לעשות זאת זו הממשלה, שעליה להיות יותר מעורבת ופעילה בשוק העבודה, יחד עם ההסתדרות וארגוני המעסיקים. כאשר הכול מקמצים, הממשלה צריכה להוציא יותר ממה שהוציאה קודם. עליה לעודד ולסייע למעסיקים להימנע ככל האפשר מפיטורי עובדים, ולהקל על מצבם של עובדים שפוטרו, בדרך של שיפור מערך תשלומי האבטלה ושיפור המוסדות להכשרה מקצועית.

ללא התערבות ממשלתית יזומה ומרחיבה, שתכין את המשק לימים טובים יותר, הוא עלול להיקלע למשבר יותר קשה. פקידים באוצר הסבו נזק לכלכלת ישראל. הם נותרו שבויים במשנה הכלכלית הישנה, לא התנתקו מהאווירה ששררה טרום-המשבר ואפשרה את תאוות הבצע והיעדר הרגולציה הראויה, ולא התאימו עצמם למציאות החדשה והמשתנה.

עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, סבר כי זו הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה, לבנות גשר חברתי לכל רובדי החברה, גם לכאלה שהם נעדרי כוח. כי רק בחברה מתוקנת וצודקת יותר אפשר לשוב אל מקורות חוסננו החברתי. דאגתו לעבודה הוגנת שממדי הניצול בה מצומצמים, היא דאגה לאיכות החיים בעבודה וגם דאגה לאיכות החיים בכלל. מאבקו להגדלת ההוצאה התקציבית, למניעת פגיעה בחלשים, במובטלים ובזקנים, נתפסה בעיני בכירי פקידי האוצר כפגיעה בכבודם וכהתערבות, רחמנא ליצלן, בנחלתם הבלעדית.

ובכן, שימו לב, המדינה היא של אזרחיה ולא של פקידי האוצר, שחלקם עדיין חי את האתמול של ארה"ב ולא את ההוויה האמריקנית המתחדשת והמשתנה. טוב עשתה ועושה הממשלה שהיא חוברת לממשלים המביטים קדימה, ואינה נאחזת בעקשנות עיוורת בקרנות המזבח של תיאוריות ואנשים שעבר זמנם. *

הכותב הוא יו"ר האגף לכלכלה וחברה בהסתדרות