בנק ישראל על גב הנמר

אורפיאוס מן המיתולוגיה היוונית ניחן ביכולת שירה ונגינה מופלאה בלירה (כלי נגינה. להבדיל משקל שהוא מטבע ישראלי חזק). בכוח שירתו הפלאית הצליח אורפיאוס לעשות את מה שנבצר מכל יצור אחר לפניו, לרדת אל השאול על מנת להעלות ממנו את אהובתו אורידיקה. נגינתו הצליחה להרדים את סרברוס הכלב בעל שלושת הראשים שהופקד על הכניסה לשאול (להבדיל מסרברוס שנכשלה בקבלת היתר מבנק ישראל לשלוט בבנק לאומי). אורפיאוס כמעט והצליח להחזיר את אורידיקה אל פני האדמה, אך סקרנותו, או חששו, גרמו לו להפר את מצוות שליטי השאול ולהציץ אחורה אל פניה של אהובתו. אורידיקה אבדה לנצח, וגם אורפיאוס סופו שנקרע לגזרים בידי הבקכות, שמנגינתו העציבה אותן.

לפני למעלה משנה החל בנק ישראל לרכוש מטבע חוץ בסכומים בהיקף 25 אלף דולר מידי יום. הנגיד הודיע כי הוא מזהה תופעה של עדר בהתנהגות הסוחרים במט"ח. בהודעה לעיתונות (מארס 2008) גילה בנק ישראל כי לאחר בחינה מעמיקה של צרכי המשק ולאור הצמיחה המהירה (מישהו זוכר?) והצורך להשתלב במערכת הפיננסית הגלובלית (מישהו מכיר?), יש להגדיל את יתרות המט"ח בכ-10 מיליארד דולר ולהעמידן על 35-40 מיליארד דולר, תוך שנתיים. כל אלה לא היו אלא תירוץ לדאגה האמיתית של הבנק, קרי הפגיעה ברווחיות הייצוא ובצמיחה.

בעקבות ההודעות הללו כתבתי כאן לא אחת דברי ביקורת לא קלים על החלטת הבנק להתערב בשוק המט"ח. הזהרתי אז שההתערבות עלולה להביא לפגיעה באמינות הבנק ובמדיניותו, וכמו כל מהמר הוא יאלץ להגדיל את הסכומים תוך תשלום כבד.

חלפו מספר חודשים, וביולי 2008 הודיע הבנק על הגדלת ההתערבות לסך של 100 מיליון דולר ליום, תוך קיצור זמן ההגעה ליעד יתרות המט"ח שקבע, משנתיים לחודשים אחדים בלבד. אודה כי לזמן מה שאבתי עידוד רב מן ההצלחה, כביכול, שנרשמה בזכות ההתערבות. חשבתי כי יתכן שהמשבר הגלובלי ושבירת הכלים בכל הנוגע למדיניות כלכלית בעולם, מצדיקים 'חשיבה מחוץ לקופסא' כפי שגילה בנק ישראל. אולם ככל שחולף הזמן הסתבר כי התובנות המקוריות, השוללות התערבות בשוק המתפקד כהלכה, היו בכל זאת נכונות. יתרות המט"ח עומדות כבר על 45 מיליארד דולר, והיד עוד נטויה.

הסיבות שבגללן כדאי לרכב על נמר

התערבות מסוג זה דומה לרכיבה על גבו של נמר. ברגע שקפצת על גבו הנך מוגן מפני טלפיו ושיניו החדות. אלא שעליך לרדת ממנו בשלב כלשהו. הירידה מגב הנמר היא הרגע המסוכן ביותר, והסיכוי לשרוד אותה אינו תלוי ברוכב אלא בנמר ובתנאים הסובבים אותו.

אם תבוא מול הנמר חיה טורפת אחרת אשר תסיח את דעתו, יוכל הרוכב לנצל את ההזדמנות ולקפוץ בשלום. כך, אם יווצרו כוחות שילחצו לפיחות השקל, כמו לדוגמה, איום בטחוני חמור או משבר פיננסי והפחתת דירוג המדינה, תהיה זו הזדמנות לחדול מן ההתערבות. אולם בנק ישראל אינו יכול לסמוך על משברים כלכליים, הוא אמור להיות דווקא שותף להפחתת הסיכון להתרחשותם.

יש הגורסים כי לבנק ישראל יש ודאי תוכנית מסודרת לירידה מגב הנמר. לדעתי זו אשליה. להפסקה הדרגתית של ההתערבות כמו גם לציפיות להפסקה כזו, יהיה אפקט דומה - הן יביאו לייסוף חד של השקל, כפי שראינו בימים האחרונים. מכאן שלבנק ישראל אין כרגע ברירה אלא להמשיך בהתערבות תוך הגדלתה שוב ושוב. הנה חזרנו למהמר המסתבך והולך.

אלטרנטיבה מעניינת היא המשך ההתערבות תוך הקטנה משמעותית של השקיפות בה נקט בנק ישראל עד כה. הודעה על התערבות בסכומים משתנים, כולל הרחבה משמעותית של טווח ההתערבות והגדלת אי הוודאות של המשתתפים במסחר. איך שלא נסובב את העניין, ימצא עצמו בנק ישראל בבעיה.

אחת הסכנות האורבות לנו היא חזרה לשיטות שאבד עליהן הכלח, כמו פיחותים או רצועות ניוד. את גודל הסכנה היטיב לייצג אחד התומכים הגדולים בהתערבות ובהנדסת שער החליפין, פרופ' יעקב שיינין. שמעתי אותו מציע לקבוע רצפה לשער השקל (למשל 4.20) כשבנק ישראל מתחייב לרכוש כל סכום שיידרש על מנת למנוע ירידה ממנה. אמנם חזקה על הנגיד שיתנגד בתוקף למתווה הזוי שכזה, אלא שככל שעובר הזמן יצוצו מומחים נוספים לפתרונות הקסם הללו.

השאלה היא, אם חוכמתם של הנגיד ובנק ישראל תספק להם ולנו ירידה מכובדת מגב הנמר השועט אל השאול. לו רק היו לבנק ישראל כישורי הנגינה של אורפיאוס, יתכן שהיה מחזיר אותנו בשלום. אלא שהנגינה על השקל קשה לעין ערוך מנגינה על הלירה. גם הזמנים השתנו מאז.

הכותב היה חבר הנהלת בנק ישראל