כל הדרכים מובילות לבוש

אף פעם לא הייתי שותף לביקורות נגד הנשיא ג'ורג' בוש על מדיניותו הקשוחה כלפי עיראק והטרור בכלל. מאד לא אהבתי את הלגלוג והבוז של מה שקרוי העילית האינטלקטואלית-וואספית.

החבר'ה האלה לא אוהבים נשיאים שמחשבתם אינה מדיפה ניחוח של פרינסטון והארווארד, בעיקר כשהם באים מטקסס. ג'ון קנדי הוא הטיפוס שלהם. לינדון ג'ונסון הטקסני, שירש את מלחמת וייטנאם מקנדי היה שנוא נפשם. אובאמה נתפש כקנדי שחור, טיפוס מהוקצע, רהוט, נאה. רק טבעי היה שבוש קיבל בדרך כלל לגלוג ובוז לא משנה מה עשה.

גם בוש היה אובאמה

אבל הערכת פועלו ונשיאותו של בוש יכולה להשתנות, ומבחינה זו הדבר הכי טוב שקרה לתדמיתו זה אובאמה. לאו דווקא האיש, אלא דרכו. המדיניות המוצהרת של אובאמה היא דרך הפיוס, ההידברות, הסובלנות, אחרי תקופת בוש הלוחמנית, האמריקאים התאהבו בדרך הזאת, הנגדית לבוש. רק מעטים זכרו, ומעטים יותר טרחו להזכיר, שגם בוש היה כזה בתחילת דרכו.

הניסוי הגרעיני אתמול (ב') והיום בצפון קוריאה צריך להזכיר לאובאמה את בוש. הנשיא האמריקאי הנוכחי ניסה לדבר עם הצפון, בעצם הוא דיבר אתם בפועל, למעשה הוא קיבל הבטחה שניסויי הגרעין ייפסקו. עכשיו הוא כנראה יושב עם יועציו והם שוברים את הראש מה לעשות. מילא שצפון קוריאה עשה צחוק מנשיא ארה"ב וכוונותיו הטובות, אלא שמעבר לכך יש איום אטומי של ממש. מה עושים?

אותו הדבר עם איראן. אובאמה מדבר על הידברות, האיראנים מדברים גם כן על הידברות אבל במקביל להמשיך פיתוח היכולות הגרעיניות. אובאמה אומר שהעולם לא יוכל להשלים עם איראן מגורענת. אז אומר. העולם של מדינות טוטאליטריות ודתיות לא מכיר במלים אלא בטילים. אנחנו יודעים שאובאמה עושה ימים כלילות בשיחות עם יועציו על השאלה: מה עושים?

ואובאמה יהיה בוש

בסופם של הדיונים, כאשר כל השיחות עם היועצים ימוצו השאלה מה עושים מובילה לתשובות שג'ורג' בוש הגיע אליהן. לא צריך להיות חכם גדול, בעצם אין אפילו על מה לחשוב, כי המציאות היא זו שמכתיבה את התשובה.

הצד השני, מה שקרוי ציר הרשע, מתרגם את המילה הידברות לחולשה. וכאשר הרשע מזהה חולשה הוא מכה. זה עצוב, אבל זו המציאות. ולכן, נשיא המבקש להגן על עמו ועל העולם מפני הקנאים, הלא שפויים והרשעים לא יכול להימנע מלשדר כוח. כמו שעשה בוש.