שרגא ברוש משיב ללין: "אלה טענות של גורמים שמטרתם לצבור רווחים פוליטיים תוך זריעת פאניקת שווא"

פרק חדש במאבק בין ארגון לשכות המסחר ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, הפיץ איגרת ל-2,000 מנכ"לים של חברות בהתאחדות התעשיינים שמשיבה לטענות אוריאל לין. זאת, לאחר שאתמול פרש לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, יחד עם ארגונו מלשכת התיאום, כשהוא יורה האשמות כנגד עסקת החבילה שנרקמה בין המעסיקים (בהובלת ברוש) לעובדים ולממשלה. היום כאמור משיב ברוש אש, וטוען כי ההאשמות מופרחות.

כותרת האיגרת שהפיץ היא: "השינויים בחקיקת עבודה במסגרת עסקת החבילה - העובדות והאמת מול הטענות והסיסמאות".

באגרת טוען ברוש, "אין שום אמת בטענותיהם של גורמים אינטרסנטיים, שמטרתם היחידה היא לצבור רווחים פוליטיים תוך זריעת פאניקת שווא. רבים מהסעיפים אותם דרשה ההסתדרות בנושאי חוקי העבודה הורדו מסדר היום בשל עמדתנו האיתנה, אך אותם גורמים ממשיכים לצטט אותם כאילו הם קיימים... הסעיפים האחרים אינם משנים כלל את מצב הדברים בשטח, ולעיתים אף משפרים את מצבו של המעסיק. תסכול - אינו מצדיק אמירת אי-אמת", מטיח ברוש.

בשלב זה מציג ברוש את טענותיו של לין, אחת-אחת, מול האמת, כהגדרתו. טענה ראשונה: "נקבע שתינתן אפשרות לנציג הסתדרות העובדים להיכנס לכל מפעל, לארגן ועד עובדים ולהתסיס את יחסי העבודה". תגובת ברוש: "אין שינוי במצב הקיים. התיקון לחוק הסכמים קיבוציים שנחקק ב-2001 מאפשר כבר שמונה שנים כניסה של נציגי ההסתדרות לכל מפעל (בתיאום כמובן), במטרה לארגן את העובדים. באותו חוק נקבעו כבר בעבר סעדים, לרבות פליליים, כנגד מעסיק הפוגע בחופש ההתארגנות".

טענה שנייה: "חלק גדול מדיני העבודה שהם בעלי אופי אזרחי הועבר לתחום המשפט הפלילי". תגובת ברוש: "מגמה זו קיימת כבר שנים, וכבר היום קיימים 149 סעיפים ב-17 חוקי עבודה שבגינם ניתן לתבוע אחריות פלילית של מפירי חוק. פעלנו להרחקת הענישה הפלילית ממעסיקים תמי לב ושומרי חוק בדרך של חקיקת החוק לאכיפת חוקי העבודה" (כמפורט בהמשך).

טענה שלישית: "סוכם כי תיכפה על המעסיק באמצעות חקיקה חובת ניהול מו"מ להסכם קיבוצי עם נציגות העובדים שנבחרה". ברוש: "אין שינוי בדרך ובתנאים הקבועים בחוק לגבי התארגנות ארגון עובדים יציג. כל שהוסכם הוא שאם וכאשר נבחרה נציגות עובדים כדין בהליך הקיים כבר שנים, יש לנהל איתה משא ומתן. זו גם המגמה בפסיקת בתי הדין לעבודה. הוספנו במפורש שאין חובה על המעסיק להסכים או לחתום על הסכם קיבוצי. תוספת זו תמנע את האפשרות לפרשנות מרחיבה בנושא".

טענה רביעית: "יוטלו עלויות נוספות על המגזר העסקי באמצעות הגדלת מספר ימי המחלה של בני משפחה". תגובת ברוש: "אכן הסכמנו שבמקרה של מחלה ממארת של ילד או בן זוג יוכל העובד/ת לנצל יותר ימי מחלה מתוך מכסת הימים הצבורים לזכותו ולא בנוסף להם. מדובר במחווה אנושית והומאנית. מעסיק נאור לא יכול להתנגד לכך".

נזכיר את השתלשלות העניינים. אוריאל לין ניהל מאבק מתוקשר בהסכם החבילה שגיבשו המעסיקים (בהובלת ברוש) במסגרת השולחן העגול. במסגרת זאת הגיש תביעה לבית הדין לעבודה שאמורה להידון היום, ואתמול אף הודיע על פרישת איגוד לשכות המסחר שבראשותו מלשכת התאום של הארגונים הכלכליים. טענתו: הלשכה הפסיקה לדאוג לעסקים במשק.

טרם הפרישה כללה לשכת התיאום את הארגונים הכלכליים הבאים - התאחדות התעשיינים, איגוד הבנקים, התאחדות המלונאים, התאחדות הקבלנים, איגוד חברות הביטוח, איגוד העצמאים (לה"ב), התאחדות התעשייה הזעירה, התאחדות היהלומנים, התאחדות החקלאים, איגוד חברות השמירה, איגוד חברות האבטחה, איגוד לשכות המסחר ואיגוד חברות הניקיון. זהו גוף הגג שמייצג את כלל המעסיקים במשק.

סוחרים מול תעשיינים גדולים

במהלך הדיונים בפורום המשולש, שייצג את העובדים, המעסיקים והממשלה בנושא חוק ההסדרים ועסקת החבילה למשק, התקיימו בלשכת התיאום שלוש ישיבות (ב-11, 13 ו-20 במאי), שבהן נכחו לין או באי כוחו. ב-20 בחודש הצביעו כל הגופים החברים בלשכת התיאום בעד ההסדר, למעט גוף אחד שנמנע, והוא איגוד לשכות המסחר. לא נרשמה התנגדות של אף ארגון.

למרות שבא כוחו של לין (מנכ"ל איגוד לשכות המסחר) לא התנגד להסכם בעת ההצבעה אלא רק נמנע, יצא לין כנגד ההסכם בקול גדול, וכעת הוא טוען בהתייחס אליו כי "מאות אנשי עסקים צפויים להישלח לכלא, אלפי עסקים צפויים להיסגר ועשרות אלפי עובדים צפויים להישלח הביתה כתוצאה מהשתלטות ההסתדרות על המשק". היו קולות בקרב המעסיקים, ובהם אלי הורביץ, שטענו כי אם לין אינו מסוגל לקבל את דעת הרוב, עליו לפרוש מהארגון. נציין, כי איגוד לשכות המסחר מייצג בעיקר סוחרים, יבואנים ויצואנים ובין היתר עסקים קטנים. התאחדות התעשיינים (ובהם הורביץ) מייצגים חברות תעשייה, ובין היתר את התאגידים הגדולים במשק.

"החקיקה מגדילה באופן לא פרופורציוני ומיותר את האיומים על אנשי העסקים", אומר אתמול לין במסיבת עיתונאים שקיים לרגל הודעת הפרישה. "אנו מעריכים כי במהלך השנה הקרובה אלפי עסקים ייסגרו ישירות כתוצאה מהחקיקה ויזמים חדשים ימנעו מפתיחת עסק, זאת בנוסף לירידה חדה בכושר התחרות של ישראל כמושכת פעילות של חברות זרות".

גישה בדלנית

לדבריו, למרות שהמגזר העסקי אחראי על 65% מהתוצר העסקי, לעומת 23% בלבד מצד התעשייה, ולמרות שהמגזר העסקי מעסיק 66% מהעובדים לעומת 23% בלבד בתעשייה, הרי שלפי התוכנית שהתקבלה המגזר שהוא מייצג אינו נהנה מהעברות תקציביות של המדינה.

שרגא ברוש כתב ללין בתגובה בשם לשכת התיאום: "הודעת הפרישה של איגוד לשכות המסחר מלשכת התיאום איננה מפתיעה אותי... משך כל ארבע השנים האחרונות העדפת לנהוג בגישה בדלנית שהוכיחה כי אתה רואה במאבק 'מטרה' ולא 'אמצעי' להשגת מטרות. כך היה בהסכם הפיצויים במלחמת לבנון השנייה, כך היה גם בתחילת המו"מ על הסכם הפנסיה וכך קורה גם הלאה". היום הוא כבר כאמור אינו מסתפק בתגובה עקרונית ובוחר לענות על הטענות אחת-אחת.

השאלה המתבקשת היא האם לפרישה של לין יש משמעות שמעבר למחאה, על כושר הפעולה של לשכת התיאום. לדברי עו"ד דרור גל, מומחה לדיני עבודה, ממשרד וולף סטריקובסקי גל ברוך פורת, יש לצעד משמעות. "כוחה של לשכת התיאום יורד, כי אחוז מסוים ממנה נלקח. ברגע שהאיגוד פרש ממנה, כל הסכם שייחתם כעת, אם ייעשה בצורה של הסכם ולא בצורה של חקיקה - לא יחול על האיגוד. איגוד לשכות המסחר יהפוך לגוף נוסף שאיתו הממשלה וההסתדרות יצטרכו לנהל מו"מ על יחסי עבודה".

"מצד שני", אומר גל, "תתעורר השאלה לגבי זהותו של איגוד לשכות המסחר, כי זה לא ארגון מעסיקים קלאסי, מכיוון שהוא מאגד בתוכו גם גופים שאינם מעסיקים. תתעורר השאלה האם הוא יוכל לחיות בנפרד כארגון מעסיקים".