נדין דה רוטשילד: "אדם יכול להיות הדיפלומט הכי גדול, אבל בלי נימוסים הוא יהיה סתם עוד נובוריש"

הם נפגשו בארוחת ערב בפריז בשנות ה-60. היא - נדין לופיטלייה, כוכבת קולנוע צרפתייה מצליחה, הידועה בשם הבמה נדין טלייה. הוא - הברון אדמונד דה רוטשילד, נכדו של "הנדיב הידוע". בתום הארוחה הוא ליווה אותה לאוטו ואמר לה שהיא האישה של חייו. ההצהרה הזו הובילה לנישואים שנמשכו 40 שנה - עד יום מותו.

כיום, בגיל 77, ידועה נדין דה רוטשילד ככוהנת הנימוסים של צרפת, זו שיודעת בדיוק באיזה זווית יש להניף את הזרת כששותים את כוס התה של אחר הצהריים - גם אם לא תמיד היא מוצאת זמן ביומה העמוס לאתנחתה המתבקשת של סעודת מנחה עם מגדנות ותופינים.

עם עיניה המאירות ועורה המתוח, הברונית המנומסת היא פרסומת מהלכת לאושר. "אושר הוא משהו שצריך לחוות כל יום", היא אומרת. "כשאני פוקחת את העיניים אני רואה כל בוקר מולי תמונה של פיסארו וזה תענוג".

אבל דימוי האצילה העצלה מתפוגג ממש ברגע שהיא קמה מהמיטה. "מון-דייה, מון-דייה, חיי כברונית הם כמו אלה של אשת עסקים", היא אומרת. "זה לא כמו שהיה פעם. אני קודם כל שגרירה. אני לא יכולה לשתות תה להנאתי עם אנשים, אלא חייבת להיות קשובה לכל מה שקורה סביבי. היתרון בתואר שלי כברונית רק מסייע לי למצוא מקום טוב במסעדה. שאר החיים הם כמו של אישה עובדת, רק שהעבודה שלי לא מסתיימת לעולם.

"אני מתעוררת בחמש בבוקר והמזכירה שלי באה לעזור לי לענות על שאלות של אנשים ששולחים לי דואר מכל העולם. לוח הזמנים שלי מאוד עמוס. אני נוסעת בעולם פחות מבעבר, אמנם, אבל עדיין נשיאה של גאלות ונשפים. יש לי אלפי פעילויות. בואי נסכם את זה בכך שאני כבר לא הגברת ששותה תה בחמש אחר הצהריים".

"נימוסים אינם מנוגדים לאותנטיות"

אז מהי הזווית הנכונה להניח מזלג בסיום הארוחה? באיזו כוס מגישים יין אדום? מהו איחור נימוסי? לכל השאלות האקזיסטנציאליות האלה יש לברונית הנימוסים תשובה ברורה, ונראה שכולם מוכנים להקשיב לה - אחרת אי אפשר להסביר את העניין הציבורי הרב שהיא מעוררת במדינות הפרנקופיליות עם כל מדריך חדש שהיא מפרסמת. עד כה היא פרסמה 12 ספרים, שבהם חלקה עם הקוראים את תפיסת עולמה והעניקה להם מתכונים לחיים הרמוניים - ומנומסים כמובן. בין הכותרים: "מאושרת ולא כועסת להיות כזאת", "אישה ביום, אישה כל יום", ו"הברונית שבה הביתה בחמש".

אני מניחה שהחתונה עם משפחת דה רוטשילד העלתה אותך לפסגת נימוסים עליונה ביותר.

"חינוך טוב ונימוסים הגונים היו לי עוד הרבה לפני שפגשתי את בעלי. אם זה לא היה כך, הוא בחיים לא היה מתחתן איתי. הוא לא לימד אותי נימוסים, אלא איך לחיות בחברה מסוימת. אמו אמרה לו שיש לי חן טבעי ושהוא חייב להתחתן איתי. אבל הלהט לנימוסים קיים בתוכי כבר מלידה. אנחנו לא שווים ביופי ובאינטליגנציה, אבל בלימוד כולנו שווים. את פשוט צריכה לדעת מה את רוצה ללמוד ולהחליט שאת זה את לומדת. האם זה באופנה להיות מחונך? אין אופנה לחינוך. זה מצרך נדיר".

כל הנימוסים האלה לא מחסלים את האותנטיות של האדם? לפעמים את עשויה לחנוק קסם אישי יוצא דופן של בחורה אם תכריחי אותה לאכול באופן מסוים.

"אין ספק שהשארם הוא הדבר החשוב ביותר. אלוהים העניק אותו לאדם. אבל בלי נימוסים כלום לא שווה. זה מה שמביא אותך להיות טובה יותר מהאחר. או שתישארי למטה עם הקסם הטבעי שלך, או שתמנפי אותו לגבהים שלא ייאמנו תוך שימוש בנימוסים הגונים.

"הורים היום מאמינים שאם ישלחו את ילדיהם ללימודים גבוהים במוסדות יוקרתיים זה יספיק. אבל הלימודים האלה נמשכים בדיוק שנייה וחצי, ובלי חינוך נאות אותם ילדים לעולם לא יוזמנו להיכנס לעולם של אנשים מכובדים באמת. אלה קליקות סגורות, שרק למעטים יש את הגישה אליהן".

אז איפה האותנטיות בבליל הנימוסים?

"אותנטיות מרוכזת היום בדברים הקטנים של החיים. אני מודה שהיום כולם פוחדים מאנשים אחרים, פוחדים מדתות, הורים לא רוצים לחנך את ילדיהם כי הם פוחדים גם מהם, אנשים פוחדים מאוכל. הם לא יודעים מה לעשות וזה משפיע על העולם. נימוסים לא מנוגדים לאותנטיות. זו הטכניקה החדשה להצליח בחיים. אדם יכול להיות הדיפלומט הכי גדול, אבל בלי נימוסים הוא יהיה סתם עוד נובוריש".

היום הנימוסים הרבה פחות נחשבים מבעבר. מה השתנה בחברה שלנו?

"תפתחי את העיתונים ותראי איך הם מלאים באנשים שצועקים 'משטרה' בכל מקום. זה ברחוב, בבתי הספר. אנשים פוחדים כי הם פחות מתורבתים. האדם בא מחייתיות, והיום הוא חוזר למקום הזה. אנשים היום לא נותנים יד לחבר, הם שמים גדרות וסורגים, נוקטים באלימות. גם עיוור יראה זאת".