מירה עוואד זמרת ושחקנית

כשהיא צועדת על חבל דק, בלי רשת ביטחון של שייכות אמיתית, חוגגת מירה עוואד - 34, זמרת, שחקנית, יוצרת וצלמת - לידה כפולה. שני אלבומי הבכורה שלה, "בהלוואן" (לוליינית) כסולנית ו"אחינועם ניני ומירה עוואד" הבינלאומי, יוצאים יחד לחנויות. בקלות יכלה לאבד את עצמה בניסיונות למצוא נקודת אחיזה במשענות של הקהל היהודי או הערבי, או ליפול בין הכיסאות, אבל היא המשיכה לשחק בתיאטרון והוציאה לפני שנתיים סינגל ראשון, על חשבונה. "אף אחד לא רצה לגעת במוזיקה שתמכור מקסימום 5,000 עותקים, אז לא הייתה לי ברירה".

מנין הכסף?

"מהבנק. חייכתי יפה, והם נתנו, טיפשים. התאפשר לי למזלי לעבוד עם עמוס הדני, שעשה הכול".

אבל לא כולם מוציאים לרדיו סינגל בערבית שנקרא "עולא קאתונה", הקשר שלנו.

"כשיצאתי מהבית, בגיל 18, למדתי אמנות פלסטית וספרות אנגלית באוניברסיטה במשך שנתיים. באתי מבית מאוד פוליטי, שמאלני הומני, שחינך אותי על ערכי יושר וכבוד לכל אדם, ורק אז נתקלתי בעובדה שאני ערבייה במדינת היהודים. כל הזמן הרגשתי שמפילים עליי תיקים. מה אתם רוצים ממני? אני רוצה ליהנות, לפגוש אנשים, לכתוב שירים, ללמוד צילום, לעצב בגדים, להפריד בין האמנות לפוליטיקה, וזה היה בלתי אפשרי. אולי אם הייתי גרה באוסטרליה".

או בדובאי. בטח היית שם כוכבת.

"אני קצת מודרנית מדי. לא מתכתבת עם הטעם הכללי. כוכבת גדולה? אולי בלבנון".

ניסית?

"איך? בגלל האזרחות אני לא יכולה לנסוע למדינות ערב. הקהל שלנו פה מוגבל, מיליון וחצי וזהו".

תמיד תהיה כאן חשדנות כלפייך.

"את אומרת את זה ולא אני, וזה חשוב. כשהתחלתי להוציא שירים החוצה אנשים רצו תרגום מיד, הרגישו שמדובר בשפת האויב".

גם הקריירה שלך זזה לאט יחסית למירי מסיקה, לקרן פלס ולאיה כורם, שלמדו איתך ברימון.

"אני אוהבת את כולן, אבל בגלל שהחומרים שלהן פחות מסובכים הם חודרים בקלות למיינסטרים".

ואת מתעקשת לשיר בערבית.

"בערבית אני מביאה משהו שהוא שלי. אפשר לנסות ולנחש מה הקהל רוצה, אבל אני לא מסוגלת".

בעקבות הסינגל פנו אלייך חברות תקליטים?

"לא. לא בחרתי את השיר הכי קליט באלבום. אמרתי שהסינגל הוא כרטיס ביקור מוזיקלי שלי, והביקורות ירדו לפרטים, קטלגו אותו כמוזיקה איכותית, הייתי מרוצה".

ואז עשית בדיוק ההפך באירוויזיון.

"גם שם לא התפשרנו. הבאנו שיר שכתבנו, על הטוב ועל הרע. הרגשתי קונסיסטנטית גם בזירה המסחרית".

זאת לא בושה להיות מסחרי.

"אין לי בעיה עם זה, אבל יש לי בעיה להתחנחן".

ופרנסה?

"מהתיאטרון. הייתי שחקנית של הקאמרי עד שנכנסתי יותר לעניין של המוזיקה ושל הנסיעה לחו"ל. אני עושה מיליון דברים, ואם אין עבודה אז משלמים מחיר. היו תקופות בעבר שסבלתי כלכלית - כשסיימתי רימון שיחקתי בפרינג'. אבל אם עשיתי בחירה, אני עומדת מאחוריה. כמו ללכת לאירוויזיון".

עד כמה האירוויזיון היה בחירה טקטית?

"אני לא חפה מפשע, אבל אני לא יודעת לפעול רק טקטית".

זאת הייתה החלטה של הסוכן?

"יש אנשים שעושים מה שהסוכן אומר להם, אני לא. אצלי העניין הרוחני והאמנותי בא קודם, ובטח בעניין האירוויזיון, שההשלכות שלו היו יכולות להיות לשני הכיוונים. כשהגיעה ההצעה, התייעצתי עם אחינועם".

איך נפגשתן?

"לפני יותר משמונה שנים היא וגיל דור חיפשו פרטנר לדואט, גיל ראה אותי בתוכנית של יאיר לפיד ואמר לה 'מצאתי אותה'. מרגע שנפגשנו הייתה כימיה. אנחנו מאוד דומות בדרך העבודה - פדנטיות ומתוסכלות מחפיפניקיות. עופר פסנזון התחיל לייצג אותי לפני האירוויזיון. אני סומכת עליו".

האירוויזיון ענה על הציפיות?

"לא היו לי כאלה. מבחינתי נחתתי במאדים והבנתי שאפשר לעשות סוויץ' וליהנות. זה מקום קל דעת יחסית, ולמשך שבועיים לקחתי סוג של חופשה והתעסקתי בעיקר בפוליטיקה".

לא היית עסוקה בלקדם את הקריירה בחו"ל?

"בשביל זה ישנם עופר והיחצנים. בכלל, המקצוע הזה מוזר, כי אתה מוכר את עצמך, מציג את המוזיקה שלך כמה שיותר, כדי שיגיע המצב שיבקשו אותה לבד".

הכסף מעסיק אותך?

"פעם חשבתי שהוא סותר רוחניות. בגיל 30 הבנתי שזה רחב מדי, והתחלתי לפרק את הקונספציה של עצמי. היום חלק מהחזון שלי הוא לחיות בנוחות כלכלית".

כל עוד זה לא נוגע בקריירה.

"אני לא אמכור את עצמי בזול. יש דברים שאי-אפשר להתפשר עליהם".

לשיר בעברית, למשל.

"הוצאתי שני סינגלים בעברית ולא קרה איתם כלום. את יודעת למה?

למה?

"כי הקלטתי אותם משיקולים מסחריים". **