פורטפוליו / יגאל כרמי

זיכרונות: כשאחי הצעיר היה מעורב בתיעוד הדיגיטלי של יד ושם, הזיכרונות התחילו לפרוץ מאימא. כשמלאו לה 70, התיישבנו מולה עם טייפ והיא דיברה שמונה שעות. לפני שנה נסעתי עם אחי ואחותי, ההורים וכמה נכדים, לשבוע שבו חזרנו למקומות שבהם חוותה אותם.

מכבי צעיר: תנועת נוער קטנה ואינטימית שסניף שלה היה קרוב לבית. ג'ניס ג'ופלין הייתה אהובתנו, ג'ימי הנדריקס ניגן לנו בגיטרה, והרגשנו וודסטוק.

שריון: אחרי שקראתי את "חשופים בצריח", היה לי ברור שאתגייס לשם. ב-1972 היינו בתחושת האופוריה של 1968, ואז הגיעה המלחמה. יום שבת, שתיים בצהריים, אנחנו ליד התעלה, פוגשים את המצרים.

מלחמה: אני מאלה שנשארו. מסביב היו הרוגים, פצועים, שבויים, הרבה נעדרים. תחושת כאוס איומה. אני חושב שמה שלקחנו משם, מעבר לברית הדם עם החברים, זה שאין קושי בחיים שאי-אפשר להתמודד איתו. העובדה שנשארנו יחד ושחיזקנו זה את זה היא כנראה אחת הסיבות לכך שלא סבלתי מהלם קרב.

רמת הגולן: אחרי יומיים החליטו שסוג הטנקים שלנו נדרש בצפון, והצטרפנו לקרב הפריצה. כך התחלתי את המלחמה בסואץ וסיימתי אותה בפאתי דמשק.

מילואים: עשיתי קורס קצינים, ולמעט חצי שנת שירות אחרי הקורס, מעולם לא הייתי בקבע. הגעתי לדרגת אל"מ במילואים.

חוק טל: מרתיח ומרגיז, אבל הוא לא סיבה לא לעשות מילואים, אם זה מתאפשר מבחינת המשפחה והבריאות.

לימודים: הלכתי ללמוד פסיכולוגיה, ומהר מאוד הבנתי שהתחום הארגוני מתאים לי יותר מטיפול קליני. מכיוון שלא היה מסלול כזה בארץ, טסתי לניו יורק לעשות תואר שני, עם אשתי ותינוקת קטנה.

אורה: אשתי. למדה בכיתה מקבילה בתיכון, אבל רק אחרי הצבא התחלנו לצאת. היא יועצת בבית ספר במודיעין ומשמשת אוזן קשבת לחצי עיר. יש לנו שלוש בנות, כולן היו מדריכות שריון מבחירה. הצעירה השתחררה עכשיו.

חזרה לארץ: אחרי שלוש שנים. זאת הייתה חזרה לא פשוטה, כי הפער בינינו לבין אמריקה בתחילת שנות ה-80 היה עצום. אני זוכר שכשהייתי מביא משם חיתולי נייר, אנשים היו משתגעים. הייתה תקופת הסתגלות שהסתיימה אצלי אחרי חודש מילואים ברפיח.

תדיראן: מישהו ממכבי צעיר המליץ עליי ב-1984, כשהחברה הייתה מעצמה שהעסיקה 8,000 עובדים. התחלתי בכוח אדם, עברתי לתפעול ולשיווק, וב-1989, במשבר הגדול שאליו נקלעה, הייתי מאלה שהשקיעו ארבע שנים אינטנסיביות בהבראתה.

הרווארד: נסעתי ללמוד בתוכנית מנהלים במשך שלושה חודשים, מהבוקר עד הערב, וכשחזרתי נכנסתי לתדיראן סוללות, שהייתה אז בצרות מבניות קשות.

סאפט: אחרי חמש שנים החליטו בכור של יונתן קולבר למכור אותה לסאפט, חברה שעוסקת באותו התחום ושמגלגלת מחזור של 600 מליון אירו בשנה. השינוי היה דרמטי, ונדרשו כמעט שנתיים של הסתגלות לעבודה בחברה בינלאומית. היום אנחנו מספר אחת בייצור סוללות לשימושים תעשייתיים, ומייצאים 85% מהתוצרת.

משבר: מורגש בירידה בהזמנות, בתנודות הדולר, וכמובן במצב השוק האמריקאי, השוק העיקרי שלנו.

ירוק: אנחנו עושים מאמץ להיות ידידותיים בתהליך הייצור ובשימוש של הסוללות, שמטבען אינן ירוקות.

מכבים: הייתי יו"ר העמותה שהקימה את היישוב, כחלק מפעילות בתנועה. ב-1986, אחרי ארבע שנים של ביורוקרטיה, עלינו 120 משפחות לקרקע.

מכבייה: השנה תהיה הגדולה בהיסטוריה, וישתתפו בה 8,000 ספורטאים. יש לנו צוות מקצועי מצומצם, ואלפי מתנדבים שבאים ושמציעים עזרה.

אסון הגשר: הייתי גזבר התנועה כשהוא קרה. טרגדיה נוראית שהעבירה אותנו תהליך ארוך וקשה של פיוס עם מכבי באוסטרליה. כתוצאה ממנו הקמנו אגף בטיחות גדול, שמיישם את התקנים המחמירים ביותר.

כדורסל: NBA. כשגרתי בארצות הברית הייתי בהמון משחקים, ועד היום, כשאני טס לשם, אני משתדל לשלב לפחות אחד בביקור.

ריצה: שישה קילומטרים שלוש פעמים בשבוע, וטניס.

תפיסת עתיד: אני יודע שהשיא עוד לפניי.