על מה באמת הם רבים?

כדי להבין את משמעות העימות הנוכחי בין בנק ישראל לבין משרד האוצר, סביב פרשת הפיקוח על השכר בבנק המרכזי, צריך לדעת להפריד בין התוכן האמיתי של המריבה, לבין התוכן המדומה שלו.

הכוונה היא לצורך להפריד בין צרכיו הפוליטיים של יובל שטייניץ, המכתיבים לו התרחקות מדימוי נער הפוסטר של שרה נתניהו בלשכת האוצר, לבין מה ששר אוצר אחר היה עושה במקומו. צריך גם להפריד בין הצרכים של הפקידות המקצועית של האוצר, אשר זקוקה למסלול תיקונים לחוויה שעברה לאחרונה בעת אישור התקציב בממשלה, לבין ניסיון להגיע להסדר עם בנק ישראל אשר ישביע את רצונה.

על מה נסוב הוויכוח? בניגוד למה שנאמר על ידי שטייניץ הוויכוח איננו על זכותו של בנק ישראל לקבוע לעצמו את סולם השכר שהוא ישלם. בנק ישראל אינו טוען כי הוא זה שיקבע את השכר, והנגיד חזר על עמדה זו במסיבת העיתונאים היום. הוויכוח איננו גם על הצורך בפיקוח חיצוני לבנק על אותו סולם שכר. הנגיד מבהיר מזה שנה ויותר כי מועצה מינהלית, בשליטת גורמים חיצוניים לבנק, היא זו שתפקח על השכר, על פי הנחיות הממשלה ועם זכות ערעור לאוצר.

בסופו של דבר מה שעומד לדיון היא שאלה אחת: האם מסירת הפיקוח על השכר בבנק ישראל למשרד האוצר עלול לפגוע בעתיד בעצמאות הבנק. כלומר, האם העובדה שפקידיו של שר האוצר הם שיקבעו אם היו חריגות שכר יכול להיות מנוצל לרעה על ידי שר אוצר כלשהו בעתיד. אם התשובה לכך היא חיובית, הרי כל חששותיו של סטנלי פישר מוצדקים. לא יריקות בפרצוף של יובל שטייניץ יש פה, וגם לא התנכלות לפקידי האוצר החבולים.

אנשי האוצר חייבים תשובה

למעשה, מי שחייב תשובה להצגת הדברים הזו הם דווקא אנשי האוצר. מוסכם על בנק ישראל שהממשלה היא הקובעת את מדיניות השכר, ומוסכם על בנק ישראל שיש למנוע חריגות ממדיניות זו, על ידי פיקוח יעיל. לכן, השאלה שנותרה היא האם ניתן לקיים מנגנון מיוחד, אשר יפקח על קיום הנחיות השכר, אך לא יהיה מורכב מאנשי משרד האוצר. פישר טוען, ובמידה גדולה של צדק, שאין זה מקובל בעולם שמשרד האוצר יש לו מידה גדולה של השפעה על הדרך בה הבנק מנהל את ענייניו הפנימיים. הוא גם מציע מנגנון לספק את צרכי מדיניות השכר במשק.

נכון הוא שאם עמדת פישר תתקבל, הדו"ח השנתי של הממונה על השכר יהיה נוצץ פחות, והוא יצטרך שוב להתעסק עם קופת חולים, האוניברסיטאות ומיני גופים אחרים. שטייניץ מצדו יצטרך למצוא כיוון חדש לקמפיין "אני שר האוצר", ואילו פקידי האוצר יצטרכו למצוא דרך אחרת לשקם את כושר ההרתעה שלהם. כל זה נכון, אבל כל זה אינו נוגע, ולא נגע אף פעם, לצרכי מדיניות השכר בבנק ישראל. *