אבי טמקין הסיפור האמיתי של האינפלציה

אלא שהסיפור האמיתי של האינפלציה בישראל נמצא לא בהודעה לעיתונות של הלמ"ס, אלא בנתונים שפרסם היום (ג') בנק ישראל על הגידול בכמות הכסף ב-12 החודשים האחרונים. אמצעי התשלום גדלו בתקופה הזו ב-55%, שיעור שמתאים יותר לעידן האינפלציה הדוהרת של שנות ה-80. רק לשם השוואה, באוגוסט 08', ערב החרפת המשבר הפיננסי, הגידול בכסף ב-12 חודשים היה רק 9.4%.

חולשה בביקושים

השאלה הגדולה, היא היכן משפיעה הזרמה כה גדולה של נזילות למערכת. בינתיים היא לא באה לידי ביטוי באינפלציה. קצב עליית המחירים היה 0.3%-0.4%, אך לצד עליות מחירים היו מספר הורדות, שמבטאות חולשה בביקושים ובשוק.

כך, למשל, מחירי ההלבשה וההנעלה ירדו בשיעור מנוכה עונתיות של כ-2%. לא חסרות דוגמאות בתחומים נוספים במשק, כמו ריהוט או מכשירים רפואיים; לצד אלה יש גם מי שרואה לנגד עיניו עלייה אפשרית בביקושים, ומנסה כבר עתה לייקר את מוצריו או שירותיו. מדובר בשירותים שונים, כמו תרבות, שהצפי להתאוששות בביקושים דוחף למעלה; ולבסוף ישנן אותן עליות שכולן עונתיות, במיוחד בתחום הפירות.

בעצם, ניתן לטעון כי לולא ההזרמה הענקית של הנגיד פישר, יתכן והמשק היה רושם כמה חודשים רצופים של דפלציה, תוך יצירת לחץ כבד על המגזר העסקי. במידה מסוימת זו היתה כוונת הנגיד בהנהיגו מדיניות מוניטרית כה מרחיבה. שוק הון, לפחות לפי שוק האג"ח, מאמין ביכולתו של פישר להגיע למטרה זו - עובדה שהציפיות לאינפלציה בשוק הן של כ-2% לשנה הקרובה, באמצע טווח היעד של הממשלה.

אלא שלא ניתן להתייחס לנתוני האינפלציה והמדיניות המוניטרית המרחיבה בלי לשאול לגבי העתיד. השאלה החשובה ביותר היא האם יש לבנק ישראל תוכנית מסודרת לספיגת עודפי נזילות כה גדולים אם תחול התאוששות בפעילות הכלכלית במשק? כמה זמן תארך ספיגה כזו, ואיך תשפיע ההזרמה על שיעורי האינפלציה בסוף 2009 ובמחצית הראשונה של 2010?

נקודת מפנה?

השאלה היא אם בנק ישראל יוכל לראות את נקודת המפנה במשק ולפעול למניעת אינפלציה גבוהה מאוד באופן מיידי. אם התשובה שלילית, הרי שעליית מחירים של 0.4% בחודש עלולה להיראות קטנה מאוד בעוד חודשים ספורים. *