יש להניח שאתם מכירים את הסיפור הבא: ביקשו מעולה חדש לתאר במילה אחת איך הוא נקלט בישראל, והוא השיב "טוב". "ובשתי מילים?" שאלו אותו והוא ענה: "לא טוב". אז גם אני מנסה לתת סופרלטיב של מילה אחת לתחום שאליו אני משתייך, ההיי-טק הישראלי. מילה אחת בודדת.
זו לא משימה פשוטה, צריך קודם לבדוק מה קורה מחוץ לעולם הזה. אולי זה הקיץ, אולי זה משהו אחר באוויר, אבל עיון בכותרות של השבועות האחרונים מראה שהשתגענו.
אז מה היה לנו? ילדים הלומי אלכוהול שסיימו י"ב, יוצאים למסעות בשיירות כלי-רכב, שתכליתם לזרוע ונדליזם והרס. האומן (לשעבר) האהוב (לשעבר) והמצליח (לשעבר) במדינה, מואשם שהוא פושע ערמומי ומסוכן שבנה לעצמו מיני-ארגון פשע על מנת לקדם את ענייניו.
הגיל המינימלי לעבירות אונס, מתברר, הוא עכשיו 12. שר האוצר לשעבר, שהורשע בגניבה של כסף במעטפות, מבקש מבית המשפט שירחם עליו, כי אחרי ארוחות ערב של אלפי שקלים (שלא על חשבונו), יהיה לו מאוד קשה בתאו.
התברר גם שאנשים בעלי ממון רב, שליטה משמעותית על חברות במשק הישראלי והשפעה על הכלכלה הישראלית, מונחים על-ידי מסרים. לא מסרים מיידיים, כלומר SMS, לא הודעות קוליות, ולא אי-מיילים, פשוט מסרים מישויות אחרות, שרבים מהם הם מסרים מקדימים שמנבאים את אשר עתיד לבוא.
כן, אפשר להכריז רשמית על הפיכתה של מדינת ישראל ל"לה-לה-לנד".
השפוי היחיד
ועכשיו, בחזרה לדיון המעמיק בשאלה איך מגדירים את ההיי-טק שלנו. אולי זה תחום בתעשייה הישראלית? אולי חתך סוציו-אקונומי? אולי זה בכלל מין מועדון חברים גדול שכזה? או אולי זו דת או כת שחבריה פועלים וחיים לפי עקרונותיה?
פתאום הכול מתחבר. חוסר השפיות שמסביב, טירוף המערכות והלה-לה לנדיות - יש לי כבר סופרלטיב. ההיי-טק הישראלי הוא לא אחר מאשר "שפוי". אצלנו אין את כל המוזרויות האלה. *
הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
