המחוזי: השופט דן מור הקל בעונשם של עברייני מס בשל תסכולו מקבלת הערעור על זיכויים

שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב מתחו ביקורת חריפה על שופט השלום דן מור, שהתריס נגדם על שקיבלו ערעור על הכרעת דינו, וגזר בשל כך עונשים קלים מאוד על הנאשמים.

"קבלת ערעור לעניין הכרעת הדין, תוך החזרת הדיון לערכאה קמא למתן גזר הדין, הוא עניין שכיח, שכמותו ניתן למצוא בכל יום דיונים נתון", כתבה הנשיאה דבורה ברלינר. "צר לנו על כי בית משפט קמא לא ראה את הדברים בדרך זו. ההתרסה בפסק דינו כנגד קבלת הערעור - לא זו בלבד שאינה חלק אינטגרלי מהדיון בגזר הדין, אלא שהיא מיותרת, בוטה ואינה ראויה".

מור זיכה את חברת י.א.מ. שירותי אבטחה וניקיון ומנהליה, שלמה ויוסי לוי, מעבירות של העלמת מס בסך כ-2.7 מיליון שקל, על-ידי ניכוי מס תשומות על יסוד חשבוניות פיקטיביות. לדעתו, החשבוניות שיקפו עסקאות אמיתיות. הוא גם מתח ביקורת נוקבת על שלטונות מע"מ והחוקרים בפרשה.

ערעור המדינה למחוזי התקבל על-ידי השופטים ברלינר, זאב המר ושמואל ברוך. "לא הצלחתי להבין כיצד קבע בית משפט קמא כי מדובר בחוזים כשרים ותקפים", כתב ברוך. "ממבט ראשוני ניתן להבחין כי מדובר בזיוף רשלני וחובבני".

ברלינר אף עקצה את מור על הביקורת שמתח על מע"מ: "גם ביקורת צריכה להיעשות בצורה הולמת ועניינית".

התיק הוחזר למור לגזירת הדין. על שלמה לוי, שבעברו שתי עבירות מס קודמות ותלוי נגדו מאסר על-תנאי, גזר מור רק שנת מאסר על-תנאי וקנס, תוך שהוא מאריך את התנאי הקודם. על יוסי לוי נגזרו 10 חודשי מאסר על-תנאי. על חברה נוספת שנאשמה לא הוטל כל עונש משום שזוכתה, ולדברי מור לא הוגש ערעור בעניינה.

בגזר הדין "השיב" מור לשופטי המחוזי. "קראתי ועיינתי היטב בפסק דינה של ערכאת הערעור, ולא זו בלבד שלא שוכנעתי באשמתם של הנאשמים - אלא אף נתחזקה דעתי כי לא היתה כל אשמה במעשיהם".

"אמנם", ציין, "אין כל מקום להתפלמסות עם ערכאת הערעור", אבל בכל זאת הוסיף את "השגותיי על דעת ערכאת הערעור בנושאים אלה".

כן מור ביקר את השופטים על "הקלות בה רואה ערכאת הערעור עצמה כחופשייה להתערב בממצאי מהימנות והערכת עדויות על-ידי בית המשפט הדיוני".

לבסוף התייחס לעקיצה של ברלינר, ותהה "באם קיימה ערכאת הערעור בהערות אלה את אותו קנה-מידה של 'צמצום ואיפוק', כדרישתה מהערכאה הדיונית".

השופטים עוזי פוגלמן, דבורה ברלינר ותחיה שפירא לא נותרו אדישים. ראשית קבעו כי הענישה שקבע מור "חורגת באופן בולט מרמת הענישה הראויה", והזכירו לו כי "העונש הראוי בעבירות מס הינו מאסר בפועל, ואין להסתפק בעבודות שירות". הם גזרו על המנהלים 24 ו-20 חודשי מאסר, בהתאמה.

כן קבעו כי מור טעה כשסבר כי הוא מוסמך להאריך את תקופת התנאי של שלמה לוי. הם הפעילו את המאסר על-תנאי וקבעו כי 4 חודשים ירוצו במצטבר ל-24 שגזרו כעת על לוי. עוד קבעו כי מור שגה כשלא גזר את עונשה של החברה הנוספת, למרות שערעור המדינה על הזיכויים כלל גם אותה.

"אין בקבלת ערעור משום ביקורת אישית כלפי בית משפט קמא או משום 'מאבק כוחות'", כתב השופט פוגלמן, וציין כי מור לא עמד באמירתו שאין להתפלמס עם ערכאת הערעור.

"מעת שערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי יש להרשיע את המשיבים, אין עוד תוקף להכרעת הדין המזכה", ולכן "לא היה מקום לכך שבית משפט קמא יתייחס ויפנה בגזר הדין לקביעות בהכרעת דינו, כאילו הכרעה זו נותרה עדיין שרירה וקיימת. בה במידה, אין גם מקום כי בית משפט קמא יעלה בגזר הדין תהיות בדבר מסקנותיה וקביעותיה של ערכאת הערעור, גם אם לדידו הן אינן עולות בקנה אחד עם השקפתו או דעתו".

ברלינר הוסיפה כי "משום שתירגם את חוסר הנחת שלו מפסק הדין שבערעור לכלל ענישה אופרטיבית, הטיל בית משפט קמא עונש שאין בו ולו מקצתו של ביטוי - לא לאופיין של העבירות שמדובר בהן, לא לחומרתן ואף לא למיהותו של העבריין, שמאסר על-תנאי תלוי ועומד נגדו".