לא כל הנוצץ זהב; גם לא תיקון 13

תיקון 13 עוסק בשורה של נושאים חשובים להמשך ביסוסה של תעשיית הקרנות כתחום בטוח ומפוקח לכספו של המשקיע. הוא מפרט שורה של חובות חדשות שיחולו על מנהל הקרן, ובכך מעלה את הרף האנושי שיורשה לעסוק בשמירת כספו של הציבור. יתרון נוסף הוא האפשרות לקבוע דמי ניהול דיפרנציאליים - צורת תמחור שתעודד כניסת משקיעים מוסדיים לקרנות הנאמנות ותסייע להתפתחות קופות הגמל האישיות.

אפילו את הקנסות הכספיים שיהיה בסמכות הרשות להטיל ניתן לקבל בהבנה, תחת ההנחה שהקנסות יוטלו במשורה ולא יהפכו לעוד סעיף תקציבי. התסריט הבינארי הנוכחי, המשאיר את מנהל הקרן צח כשלג או לחילופין עבריין פלילי, אינו הגיוני.

למרות שמדובר בחובות שיש בצידן הוצאה כספית משמעותית, הברכה גדולה מהעלות, והן יגדילו את חלקה של התעשייה מסך נכסי הציבור.

לצערי, תיקון החוק המוצע כולל גם השלכות שליליות על תעשיית הקרנות והמשקיעים. בראש ובראשונה, האפשרות להפיץ קרנות זרות בישראל על סמך מילוי חובות רגולטוריות במדינות המוצא. מעבר לפגיעה בשיוויוניות (שכן מנהל קרן ישראלי לא יכול להציע יחידות בחו"ל על סמך דיווחיו לרשות ני"ע בארץ), יש כאן לדעתי פוטנציאל לסדק באמון שרוכש הציבור לתחום קרנות הנאמנות.

הפיקוח והבקרה של הרשות על דיווחים בחו"ל יעילים פחות, מה עוד שאין לה סמכות לקבוע כללים בתחום. החוק בנוי על טיפול בבעיה בקרן זרה רק לכשתצוץ, ונראה שאינו יכול למנוע אותה מראש. המשבר האחרון לימד אותנו לא להסתנוור משום עטיפה נוצצת, אפילו אם קוראים לה AIG או ליהמן ברדרס, ולבדוק היטב את התכולה.

למה לפרוץ את סכר הבטון?

האם למשקיע הממוצע תהיה נגישות למידע על קרן זרה כמו שיש לו על קרן ישראלית? אני סבור שלא. יו"ר הרשות התבטא בעבר בזכות יציבות המערכת הפיננסית בישראל לעומת מקבילותיה במערב, בזכות שמרנות רגולטורית ומנגנוני בקרה ופיקוח קפדנים. אם כך, מדוע לפרוץ את סכר הבטון הזה שעלול לשטוף את המשקיע הפשוט ביותר, שמשקיע בקרנות נאמנות?

ואם כבר הולכים על מהלך כה דרמטי, מדוע לא נעשה מאמץ להכניסו לחקיקה ראשית והסתפקו בשיקול דעתם של שר האוצר ורשות ני"ע? אחד המניעים להכנסת גופים זרים ללא חובת דיווח בארץ היה הגברת התחרותיות. כלום המחוקק לא ער למהפכה שהתחוללה כאן בנושא התחרות?

ולסיום, קצת מפתיע לראות את השימוש הלא פרופורציונלי בין התקנה לבעיה. המחוקק זיהה אפשרות לניגוד אינטרסים במשולש של מנהל הקרן, הנאמן והמתפעל הגובה את עמלות הברוקראז'. סביר מאוד לקבוע חובת מכרז על עמלות הברוקראז' שישלמו מחזיקי היחידות, אך לא ברור לחלוטין האיסור על גוף הקשור למנהל הקרן להתמודד באותו מכרז. הרי רק אם יציע את העמלות הנמוכות ביותר יזכה, ואם יזכה - זה משפר את מצבם של בעלי היחידות.

בנוסף, נאסר על הנאמן והמתפעל להיות גופים קשורים, למרות שחובות הנאמן הוחמרו בחקיקה. לתשומת ליבו של המחוקק: בחיי היום-יום לא רק שאין בעיה בקשר כזה, אלא שיש בו יתרון. נתוני המתפעל, מערכות המחשוב שלו ועובדיו זמינים ונגישים לנאמן, ומשפרים מאוד את יכולתו לפקח על מנהל הקרן.

גלעד שמעוני הוא מנכ"ל אקסלנס קרנות נאמנות