אישה תפצה את בעלה על נזק נפשי בשל עיכוב יציאתו מהארץ

"כל עוד מדובר בנזק ממשי שנגרם לתובע - אין להקל ראש בכך, וראוי לפסוק פיצויים אף בגין עוגמת-נפש בלבד", קבע השופט בן-ציון גרינברגר. "עצם היות הנזק חמור יותר או פחות אינה סיבה להקל עם המעוול אך בגין היות הצדדים בני-זוג, ובמיוחד לאור העובדה שמדובר בצדדים המסוכסכים בין כה וכה".

בני-הזוג מנהלים ביניהם הליכים משפטיים מזה 6 שנים. בית הדין הרבני הוציא את צו עיכוב היציאה נגד הבעל, כשהאישה חותמת על התחייבות להודיע לו על קיום הצו בתוך 4 ימים ולשאת בהוצאותיו אם לא תעשה כן. הצו לא הומצא, ורק חשדו של הבעל הביא אותו לבדוק בבוקר הטיסה אם קיים צו נגדו. כשנודע לו על הצו, הוא נאלץ לבטל את תוכניותיו ולהתרוצץ במסדרונות בית הדין בלחץ, בניסיון לבטל הצו ולמנוע אובדן כרטיס הטיסה.

השופט גרינברגר קבע כי האישה לא התרשלה בעצם הוצאת הצו, שכן הוצאתו היתה סבירה בנסיבות העניין נוכח חששה מעגינותה. אולם, היא התרשלה באי-מסירת הצו במועד, והיה עליה לצפות כי הדבר יגרום לו נזקים, שכן ידעה שהוא עומד לצאת לחו"ל.

כן פסק השופט כי נזקי הבעל הם תוצאה של אי-ההודעה. "אין להשוות בין מקרה בו אדם יודע מראש על הצו שהוצא כנגדו מספר ימים קודם לכן, וכך ביכולתו להיערך כיאות להגשת התנגדות ולקיום דיון בבקשה לביטול הצו - לבין מקרה בו הידיעה על מתן הצו 'נוחתת עליו' בבוקרו של אותו יום כ'רעם ביום בהיר', וגם זאת רק בשל עירנותו, שמנעה נזק כספי של אובדן הכרטיס. אמנם בסופו של יום לא נגרם נזק ממוני, ברם אין בכך כדי לאיין את עוגמת-הנפש הרבה שנגרמה לתובע".

גרינברגר הסביר כי "הלחץ הרב שנגרם לתובע עקב לוח הזמנים הצפוף עד מועד הטיסה, ועצם העובדה שנאלץ לבטל בפתאומיות את תוכניותיו - גם אם הדבר לא לווה בהפסדים כספיים - מהווה נזק ממשי של עוגמת-נפש".

השופט ציין את החשש ממתן גושפנקא לתביעות נזיקין בין בני-זוג, אך מנגד ציין כי עומדת חשיבות ההקפדה על כללי התנהגות נאותה ואי-ליבוי הסכסוך. (תמ"ש 22606/03).