"יש ירידה של כ-20%-30% ממחירי השכירות של נדל"ן מסחרי"

בקצה משרד היי-טק אפרורי בתל אביב נתלו בוקר אחד פוסטרים צבעוניים של להקות רוק גדולות, מהסוג שמופיע באצטדיוני ענק בלאס וגאס, בניו יורק או בלונדון. יחד עם הפוסטרים הגיעו גם עובדיה של חברה שעוסקת במכירת כרטיסים להופעות בחו"ל, שהתמקמה כשוכרת משנה במשרדיה הפנויים של חברת ההיי-טק. אחרי שהסתגלו לחידוש, החלו עובדי החברה ליהנות מהשכנים החדשים, וכיום נוהגים עובדים שטסים לחו"ל לצורך עסקיהם להצטייד בכרטיסים להופעות.

שכירות משנה הפכה לתופעה נפוצה בצל המשבר הכלכלי: חברות היי-טק ופיננסים ומשרדי עורכי דין וראיית חשבון, שצמצמו בכוח אדם, נותרו עם חללים פנויים שמאפשרים הכנסה צדדית נאה אם מוותרים עליהם לטובת גוף זר. גם השוכרים הם לרוב פליטי המשבר, שנאלצים לחפש מעון צנוע יותר בצוק העתים. "יש ירידה של כ-20%-30% ממחירי השכירות של נדל"ן מסחרי", אומר אסף עטיה, מנכ"ל משותף בחברת מעוף יועצי נדל"ן, שמתווכת בעסקות רבות בין משכירים לשוכרי משנה. "הנתון הזה בהחלט מכביד על חברות שבידיהן חללי משרדים לא מאוישים, כתוצאה מצמצומים ומפיטורים, והוא דוחף אותן לקלוט שוכרי משנה". הסיטואציה החדשה מפגישה מדי בוקר ליד מכונת הקפה עובדים מתחומים שונים, בעלי תרבות ארגונית שונה, ויוצרת לפעמים שיתופי פעולה מפתיעים לצד עימותים ואי-נעימויות.

עו"ד כפיר דיין-דובב, שמשכיר חדרים בקומת המשרדים שממנה הוא עובד, לאחר שהשותפות שבה נטל חלק התפרקה, נתקל בצד הלא נעים של הסידור הזה. לפני כמה חודשים השכיר את אחד המשרדים לעורך דין אחר, בהסכם שכלל הוצאות חשמל, מים, ארנונה, שירותי הדפסה ושירותי מזכירות. הסעיף האחרון גרם למרב הוויכוחים. "היו בינינו ויכוחים יומיומיים לגבי הפעילות של המזכירה, שנינו תבענו את עזרתה באותם זמנים, ובגלל שאנחנו עורכי דין, חוזה השכירות בינינו נשלף מאוד מהר ובתדירות גבוהה," מספר דיין-דובב. כסנדלר שהולך יחף, גילה דיין-דובב שהסכם זה אינו מאפשר לו לפנות את הדייר, כשזה האחרון פשוט הפסיק לשלם שכר דירה. "משרד זה בית משותף, אתה חי בו כל היום, 12 שעות ביום, והוויכוחים לא פסקו, זה היה קטסטרופה".

להשאיר ארנקים על השולחן?

תמר אבידן, סמנכ"לית שיווק ברד-בינת נכסים, המנהלת והמשכירה משרדים לכ-300 חברות, נתקלת בלא מעט נקודות חיכוך במפגשים בין חברות על סף חתימת חוזה שכירות משנה. "חשוב לחתום על הסכם מפורט ככל שניתן", היא מדגישה. "אסור להתבייש, וצריך לדבר על הפרטים הכי קטנים, הכי מעצבנים והכי לא צפויים; זו הדרך היחידה למנוע אי-נעימויות בהמשך הדרך המשותפת. למשל, חייב להיות תיאום לגבי השימוש בחדר הישיבות המשותף, אבל צריך לקבוע מדיניות חוזית בין השוכר למשכיר גם בנוגע לשימוש בקפיטריה - יש חברות שאוכלות בקפיטריה ואחרות לא. אם יעמידו להם באמצע השיש מיקרוגל מלא ריחות בישול זה יכול להיות בעייתי. גם נושא הכשרות יכול להיות מוקש, בעיקר במשרדים בירושלים".

אבל לא רק השימוש במשאבים משותפים עלול להקשות על החולקים חלל. "במעמד החדש עובדים שואלים את עצמם שאלות כמו מה לגבי הרכוש האישי שלי, האם אפשר להשאיר ארנקים על השולחן או להשאיר את הארונות פתוחים. זו שאלה של אמון", אומרת אבידן. לדבריה, קשה להיערך לבעיה זו ולמנוע אותה מראש, אך ישנם גורמים אחרים שכדאי להתחשב בהם בבחירת השותפים. היא מזהירה: "החברות צריכות להיות דומות בתרבות העבודה, בשעות העבודה ובתנאים שהן מעניקות לעובדים, כי אחרת זה יוצר מרמור וקנאה. ההשוואה בין העובדים היא בלתי נמנעת". עטיה יורד לפרטים: "זה מתחיל בהשוואת משכורות בין עובדים ונגמר כשחברות פותחות זו לזו את המקררים". נקודה רגישה נוספת היא השרת. של המחשב. "כששתי חברות היי-טק עובדות מאותו משרד, הרוב המכריע של המנהלים לא מוכנים לחלוק חדר מחשב עם חברה אחרת", אומר עטיה. "בחלק מהמקרים, פשוט חוצצים בין שני השרתים עם קיר גבס", ולפי אבידן, חברות מתחרות לא יחלקו בשרת.

השונות הגדולה בין חברות יוצרת לא מעט זיווגים מוזרים ומפתיעים, למשל בין חברה דינמית וצעירה לבין חברה שעובדיה מבוגרים בהרבה. "החיבור הזה נתן למבוגרים זריקת מרץ, וזה עבד נפלא", מספרת אבידן. "היה מקרה שבו חברה אחת החזיקה תקציב יומי לקפיטריה בסכום החודשי של החברה שלה היא השכירה חלק מהמשרד". חלק מהזוגות המוזרים יוצרים גם שיתופי פעולה עסקיים, או להפך - הפוטנציאל של שיתוף פעולה עסקי גורם לחיבור בין הצדדים. אבידן מספרת, למשל, על חברת טכנולוגיה שהכניסה שוכרת משנה מתחום השילוח הבינלאומי, והחלה להשתמש בשירותי השילוח של השוכרת. גם עו"ד דיין-דובב הוא דוגמה לשיתוף פעולה שכזה: העובדה שהוא מתמחה בתחום דיני העבודה והביטוח הפנסיוני גרמה לו להשכיר משרד לעורך דין המתמחה בדיני משפחה ובמשפט מנהלי. "כשמשכירים חדרים במשרד עולה תמיד השאלה מה תחום העיסוק של השוכר. בין עורכי דין תמיד יש העדפה שתחומי העיסוק יהיו שונים, וכך יש אפשרות לתת ללקוחות שירות משפטי רב תחומי, באותו משרד. במקרה הזה זה בהחלט עובד", אומר דיין-דובב.

לדברי עטיה, התופעה של שכירות המשנה היא ענין חיובי, הוכחה לבגרות: "במשבר הקודם, ב-2001, השוק לא הצליח להתמודד עם הצורך בשוכרי משנה. מנהלים לא הבינו את המושג הזה, חברות לא הפנימו שהן צריכות להוריד ממחיר השכירות וכך למשוך אליהן שוכרים, ונתקעו עם חללי משרדים ריקים ויקרים". לדבריו, הלקח של המשבר הקודם מורגש כעת: "כולם מראים נכונות להוריד מחירים. ב-2001 עסקה לא הייתה נסגרת בלי הרבה דם, היום זה קורה מהר יותר וחכם יותר". לדיין-דובב, בכל מקרה, ברור למי מהצדדים לחוזה השכירות קל יותר: "להיות שוכר משנה זה אומר חיים הרבה יותר פשוטים מאשר להשכיר", הוא אומר. "זה לוקח ממני 20% מהזמן, אני זה שסובל ממתח ומכאבי ראש, אני הגננת".