מערכת היחסים הזו החזיקה מעמד שלוש שנים וחצי אבל היום נודע כי הסכם מיקור-החוץ הגדול ביותר במשק, שהיקפו אמור היה להיות 870 מיליון שקל, התפוצץ. במסגרת החוזה אמורה הייתה חברת שירות המחשוב EDS לקבל אחריות על כל התמיכה והשירותים בתשתיות המחשוב של הבנק הבינלאומי למשך 8 שנים.
מערכת היחסים בין החברות לא הייתה תמיד חיובית ולוותה באי שביעות רצון הדדית. אלא שלפני חצי שנה נראה היה כי ההדורים יושרו, והחברות שינו את ההסכם, והוסיפו לתקציב המקורי 230 מיליון שקל נוספים.
אי-שביעות הרצון של EDS, שבניהול גלעד רבינוביץ', הייתה בעיקר סביב הסכומים שקיבלה בעסקה, ובבינלאומי, בניהול סמדר ברבר-צדיק, לא היו מרוצים מהתוצאות. ובכל זאת, שני הצדדים מקפידים לציין שהליך הפרידה נעשה בהסכמה ובתיאום, אך במקביל בוחרים שלא להגיב מעבר להודעות המחושבות לבורסה, ושומרים על שתיקה.
בהודעה המשותפת שפורסמה היום צוין כי "במהלך השנים האחרונות רכש הבנק הבינלאומי שלושה בנקים והפך לקבוצה בנקאית הגדולה באופן מהותי מגודלו של הבנק בתקופת ההתקשרות בהסכם מיקור-החוץ. בנוסף, גדלה פעילותו בשוק ההון. מתכונת ההסכם, כפי שנחתם במקור, אינה מתאימה לבנק היום".
הבינלאומי דיווח לבורסה עוד - מה שלא צוין בהודעה המשותפת - כי "סיום ההסכם לקבלת שירותי מיקור-חוץ של הבנק ושל שאר החברות-הבנות בקבוצת הבנק, הייתה, בין היתר, עקב אי השגת מטרות הבנק בקשר להסכם".
חוסר תיאום בדרישות
מאחורי הקלעים, מאחורי ההודעות השלוות יחסית, האמת היא שההסכם לא זכה לרגע אחד של חסד. המכרז פורסם על-ידי הבינלאומי בתחילת 2005 בכדי להעביר את מערך המחשוב לחברה חיצונית, על רקע עלויות המחשוב הגואות של הבנקים.
בבינלאומי העריכו כי החיסכון בהוצאות הנובע מהמהלך יהיה 208 מיליון שקל לאורך התקופה, כלומר חיסכון של 26 מיליון שקל בשנה. במכרז נבחרה קבוצת EDS-נס, שרכשה מהבינלאומי את תשתית המחשב הקיימת תמורת 90 מיליון שקל וכן קיבלה לרשותה את עובדי מת"ף - החברה-הבת של הבינלאומי, שמטפלת בנושא המחשוב.
אלא ש-EDS גילתה שהדרישות של הבינלאומי גדולות באופן משמעותי ממה שהם התכוונו לספק מבחינת אספקת מערכות מחשוב, ובבינלאומי ציפו לקבל הרבה יותר מצד השירות. בין אם הייתה זו סטייה מרוח החוזה של הלקוח או נאיביות מסוימת מצד הספק, היחסים הידרדרו מהר.
בתחילת 2006 - התגלו במלוא חומרתם ההבדלים בין הציפיות לבין המציאות, והצדדים נאלצו להתמודד עם פיצוץ אפשרי של היחסים. מתברר, כי החוזה, כפי שהיה כתוב במקור, בהיקף של כ-570 מיליון שקל, השאיר הרבה פינות לא סגורות.
לאחר חודשים ארוכים של מו"מ והתערבותו של מנהל בכיר מ-EDS אירופה, הגיעו הצדדים להבנה, וההסכם המשיך עם עדכון של כ-67 מיליון שקל בעלויות והרבה משקעים בין הצדדים.
בתחילת 2008 עמד ההסכם בין הצדדים בסימן שאלה נוסף. הבינלאומי התרחב במהלך השנים באמצעות רכישת יובנק, בנק מסד ובנק אוצר החייל. השינויים התפעוליים כללו גם גידול בפעילות התמיכה במערך המחשוב.
ב-EDS, שכמעט ולא רשמה רווחים מהחוזה המקורי, קיוו למנף את הגידול בפעילות לצורך שיפור הרווחיות, ודרשו להגדיל את התשלום. כתוצאה מכך, נכנסו הצדדים למו"מ אינטנסיבי שבסופו עלה התשלום לכ-870 מיליון שקל.
למרות שנראה היה כי הצדדים הגיעו לעמק השווה, הרי שב-EDS הרגישו כי הם עומדים עם הגב לקיר. בכירים בחברה אמרו בעבר כי היו שמחים להיפטר מההסכם, אמירה חריגה בחוזה כל-כך יוקרתי.
על הרקע הזה, ברור שכאשר ביקש הבינלאומי להפחית את ההוצאות על שירותי הספקים בתחילת 2009, ביקשה EDS פשוט להפסיק את ההסכם.
המהלך של הבינלאומי לא חריג. בכל הבנקים פותחים בחודשים האחרונים באופן חד-צדדי את החוזים ומפחיתים את העלויות. ברוב המקרים הצדדים מסתדרים ביניהם, במקרה הנוכחי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל.
ללא תביעות
ומה כעת? EDS מעסיקה בתמיכה במערכות המחשוב של הבינלאומי כ-100 עובדים שיחזרו לשורות הבנק, יחד עם התשתית שכולה תושב לתוך הבית. ככל הידוע, בבינלאומי אין כוונה להוציא את הפעילות הזו למיקור-חוץ פעם נוספת, בין היתר, מתוך ההכרה כי יעילות הפרויקט בהיבטי העלות, תגדל באמצעות מת"ף.
כמה עשרות אנשי נס טכנולוגיות, ששימשה כקבלנית המשנה בהסכם, ימשיכו בתפקידם. בבינלאומי, אפשר להעריך, מרגישים שיקבלו לידיהם כעת אגף מחשוב מוצלח מספיק שיאפשר להם להריץ את המערכות המורכבות ללא בעיות מיוחדות.
בין אם היחסים טעונים ובין אם לא, שני הצדדים לא מתכוונים לתבוע האחד את השני או להיכנס לעימותים סביב סיום החוזה.
עדיין לא ברור אם יינתן פיצוי על סיום ההסכם, אך גם במקרה שכן, להערכת הבנק "עלויות ההיפרדות אינן מהותיות". *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
