רוג'ר 15, סמפראס 14...

אנדי רודיק למד בדרך הקשה בווימבלדון את מה שחווים עילויי טניס לא פחות גדולים ממנו. הם פשוט נולדו בדור הלא נכון. הדור הזה שייך באופן בלעדי לרוג'ר פדרר. עכשיו זה חתום ונעול עם פלומבה. גלעד בלום מנתח

פדרר, פדרר, פדרר

כמה סופרלטיבים נכתבו על השחקן הזה. זה כבר מעבר למדהים. מעבר ליתרון של פדרר על שאר השחקנים בכישרון טבעי, מגוון חבטות ותנועה, היתרון הגדול שלו הוא ביציבות הנפשית. לא סתם אומרים שטניס הוא ענף מנטלי. היכולת של השוויצרי לשמור על קור רוח ורמת יציבות נפשית בכל משחק בקריירה שלו היא הסיבה העיקרית לכך שהחל מאתמול (א') פיט סמפראס מסתכל עליו מלמטה במניין תארי הגראנד סלאם.

אתמול, למשל, המשחק היה רשום על שמו של אנדי רודיק. רק קור הרוח של פדרר השאיר אותו בתמונה בשובר השוויון של המערכה השנייה. כולם שואלים מה עשה פדרר באותן ארבע נקודות מערכה לרעתו? ובכן, הוא לא עשה שום דבר מיוחד. הוא פשוט הקפיד לא לתת לרודיק עוד מתנות וקיווה שרודיק ימצמץ. ורודיק אכן מצמץ.

היכולת של פדרר לשמור על ריכוז בהגשה והעובדה שחבט 50 אסים מעידה על גדולתו. אחרי שבכל הטורניר הוא חבט 0.8 אסים למשחקון הגשה, דווקא בגמר הוא העמיד את כמות האסים שלו על נתון מדהים של 1.3 אסים למשחקון.

הנתון היותר מרשים הוא העובדה שפדרר תפס אתמול את רודיק ביום שכמעט בלתי ניתן לשבור אותו (70% הגשה ראשונה), ואם גם מול המגיש הטוב בעולם שהציג את משחק חייו הוא עדיין יצא מנצח - אז נגמרו לי המילים. ההבדל הפשוט בין השניים היה שפדרר משחק כבר שנים ברמות האלו, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת רמת הריכוז המנטלי, בכל יום בקריירה שלו, לעומת רודיק שנותן טורניר כזה פעם בכמה שנים. מה שנחשב כמשחק הטוב בחייו של רודיק, היה עוד יום עבודה רגיל עבור פדרר. זו הסיבה שפדרר רשם אתמול תואר גראנד סלאם מספר 15, והיד עוד נטויה. ורודיק ממשיך לעמוד על אותו תואר בודד שהשיג ב-2003.

רודיק - הקארל מלון של הטניס

רודיק סיים את 2003 במקום הראשון בעולם ואף זכה באותה שנה באליפות ארה"ב. הוא סומן כיורש של סמפראס ואגאסי, אבל עם השנים ראה את פדרר ואח"כ את נדאל בולעים כל תואר אפשרי ומשאירים אותו בצל. יש לו ארבעה גמרים בטורנירי גראנד סלאם ואת כל הארבעה הוא הפסיד לאותו פדרר. אלא שאמש זה היה ההפסד הכי כואב, כי בשלושת הגמרים הקודמים הוא לא היה קרוב. הפעם הוא הגיע לגמר אחרי טורניר מושלם שבו הוא מיצה, לראשונה מזה שנים, את הפוטנציאל הטמון בו ובהגשה הפנומנלית שלו, אולי הטובה בהיסטוריה. בעזרת המאמן הוותיק לארי סטפנקי, הוא שידרג את משחקו ולראשונה מזה שנים נראה כמו שחקן שלם ולא רק מפלצת הגשות. הטכניקה ברשת השתפרה פלאים וגם האגרסיביות. חבטת גב היד שתמיד היתה נקודת התורפה העיקרית שלו הפכה ליותר יציבה ואגרסיבית. מה שהכי הרשים אותי אצל רודיק בשבועיים של הטורניר היה הריכוז והפוקוס בעיניים. זה היה רודיק שונה. בוגר, מנוסה, ווינר.

על מה נפל כל הסיפור אתמול? את אותו וולי פשוט שהיה נותן לו את המערכה השנייה, הוא החטיא בעשרה מטרים. לשבריר שנייה הוא איבד ריכוז ויצא מהזון. ג'ון מקנרו קרא לזה בשידור הטלוויזיה "השתנקות". הידיעה שהנה הוא הולך לנצח את הגדול מכולם ולזכות בטורניר החשוב מכל היתה גדולה עליו. שלוש שעות ואינספור אסים אחר-כך, הוא עמד בעיניים עצובות אחרי ההפסד ה-19 מתוך 21 משחקים מול פדרר.

אף פעם לא הייתי מאוהדיו הגדולים של רודיק. תמיד מצאתי בו משהו מעצבן עם האמריקניות המעושה שלו. אבל אחרי המשחק אמש, והטורניר שנתן, יש לי הרבה הערכה לשחקן הזה שהוא פייטר ענק וספורטאי הגון. רק שכמו קארל מאלון בזמנו, הוא פשוט נולד בדור הלא נכון.

הגדול מכולם, וזה סופי (כמעט)

אחרי ששבר את השיא של סמפראס וגם זכה ברולאן גארוס, ניתן לומר בוודאות שסטטיסטית פדרר הוא הגדול מכולם. מלבד השיא של 15 תארי גראנד סלאם, מחזיק פדרר בעוד שיאים לא אנושיים שמעמידים בצל שחקנים כמו סמפראס, לייבר, בורג ומקנרו. בראשם השיא הבלתי נתפס של 21 הופעות רצופות בחצי גמר של גראנד סלאם, כשב-20 מקרים הוא גם העפיל לגמר, וב-15 הוא גם יצא כמנצח. זו יציבות על-אנושית שספק אם אי פעם תחזור.

אבל יש אדם אחד על כדור הארץ שיכול להתהדר בהישג שפדרר לא השיג - וספק אם ישיג - זהו רוד לייבר כמובן. לייבר האוסטרלי זכה ב"גראנד סלאם", כלומר זכייה בכל ארבעת הטורנירים הגדולים באותה שנה. הוא עשה זאת פעמיים, פעם כחובבן (לפני שהיה סבב מקצועני) ב-1962 ופעם כמקצוען אחרי שהתירו למקצוענים להתחרות בווימבלדון ב-1969. בחמש השנים בהן לא הורשה לייבר להתחרות בטורנירים הגדולים הוא היה בשיא הקריירה שלו. ולמרות שפסח על חמש שנים, עדיין סיים את הקריירה עם 11 תארי גראנד סלאם. סביר להניח שהיה מגיע ל-15 של פדרר ואולי אף ליותר, אם היה מורשה להתחרות.

שני הגראנד סלאמים של לייבר בנוסף ל-184 התארים שלו ביחידים במהלך הקריירה (כחובבן וכמקצוען) שמים אותו באותה מדרגה עם פדרר, לפחות עד שפדרר יזכה בכל ארבעת הטורנירים באותה שנה.

דקות אחרי המשחק אמש התקיים אחד הראיונות הטלביזיונים המרגשים אי פעם. ג'ון מקנרו, על תקן העיתונאי, ערך ראיון משותף לבורג (11 תארי גראנד סלאם), לייבר (11 תארים), סמפראס (14 תארים) ופדרר האלוף הטרי. מקנרו לא בזבז זמן ושאל את סמפראס אם הוא מוכן לומר בפה מלא שפדרר הוא הגדול מכולם. סמפראס הנבוך ענה שקשה לו לומר זאת, כי לייבר נמצא פה לידו, אבל אמר בפשטות שמספרית זה נכון. כשהעביר את המיקרופון ללייבר המסמיק, "הרוקט" פסק שההשוואה מיותרת. ואם יש מדד כזה שמשווה בין טניסאים, הרי שהוא צריך להיעשות בין שחקנים ששיחקו באותה תקופה. וחוץ מזה, אמר לייבר, ההנחה שהיה עובר את פדרר במניין התארים אם לא היה קיים האיסור להתחרות היא לא נכונה. הרי עוד לא מעט שחקנים גדולים אז, כמו קן רוזוול ופנצ'ו גונזאלס, לא יכלו להתחרות בסבב.

אחד שהיה שם

בשביל לקבל פרספקטיבה על ההשוואה בין רוד לייבר ופדרר הרמתי טלפון למורי ורבי דיק סאביט בן ה-82, היהודי היחידי שזכה בווימבלדון ביחידים (ב-1951). סאביט גם זכה באותה שנה באליפות אוסטרליה ודורג שני בעולם בתום השנה. לקראת סוף הקריירה הוא שיחק מול רוד לייבר כשזה היה בן 17 באליפות ארה"ב. סאביט גבר על לייבר הצעיר בשלוש מערכות חלקות, אבל ראה את הפוטנציאל הגלום בשמאלי הצעיר עם היד שהיתה "עבה כמו גזע של עץ".

"כשהכדורים שלו נכנסו למגרש, הם היו עם עוצמה אדירה למרות שהמחבטים היו מעץ וכבדים מאוד יחסית לאלו של היום", מספר סאביט. "היתה לו יד אדירה והוא, בדומה לפדרר היום, היה מסוגל לייצר ווינר מכל פינה במגרש. ידעתי שברגע שיתחילו להיכנס לו הכדורים למגרש הוא יהיה מסוכן מאוד".

על השאלה מי הגדול מכולם, עונה סאביט תשובה מורכבת: "ההשוואה היא לא רלבנטית, כי הענף היה שונה לעומת היום, מדובר כמעט בספורט שונה לחלוטין. צריך לזכור שבתקופה ההיא שלושה מארבעת הטורנירים הגדולים נערכו על דשא (חוץ מפאריז - ג.ב) וזה נתן יתרון מכריע לאוסטרלים, אמריקנים, אנגלים ולדרום אפריקנים שגדלו על המשטח. הגדולה של לייבר היתה שהוא הצליח גם על חימר מול האירופאים. בתקופה ההיא הטניס באירופה ובדרום אמריקה לא היה מפותח כמו היום, וגם לא היו שחקנים אסיאתיים בכלל, לא היה עומק כמו שיש היום בסבב, זה היה עולם אחר לגמרי. היום יש כמות אדירה של שחקנים מעולים ועל הרקע הזה ההישגים של פדרר הם עוד יותר ראויים לציון".

"מה שכן", מוסיף סאביט,"שניהם היו בדרגה אחת מעל בני דורם. לייבר שלט בכל מגוון החבטות והיה נטול חולשות כמעט למרות שהיה נמוך מאוד. אבל אין להשוות בין העוצמות של לייבר לאלו של פדרר. מעולם לא ראיתי שחקן חובט בכזאת שלמות וכזאת עוצמה כפי שפדרר עושה זאת. זה היה בלתי אפשרי עם מחבטי העץ להגיע לעוצמות הללו".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988