היו היו שני יזמים נועזים

שהבנקים הלבישו בבגדי מלכות ונטשו אותם

רועי לוסטרניק ומשה גבריאלי הם אחלה חבר'ה. ענף הנדל"ן הישראלי מלא בבחורים טובים מהסוג של לוסטרניק וגבריאלי, בעלי השליטה בחברת אמריקן קולוני. כאלה שהיה להם אומץ לקחת מגרש ישן (במקרה שלהם מגרש משפחתי במושבה האמריקנית, שגם העניק לחברה את שמה), כדי לבנות עליו פרויקט צנוע של 50 יחידות דיור.

הם אף פעם לא היו קבלנים, אין להם ניסיון אמיתי בשיווק ובהקמה של פרויקטים מורכבים (לוסטרניק שיווק בעבר פרויקטים קטנים לחברת נצבא, וגבריאלי היה יבואן חומרי בניין), אבל היה להם מספיק חזון ואמביציה כדי להקים בעצמם בניין. אפילו לא מגדל.

אבל לפני שלוש שנים מישהו שכנע את החבר'ה הללו - שבסך הכול בנו בניין בתל אביב וקנו בניין לשיווק ברעננה - שהם למעשה טייקוני נדל"ן שיכולים ומוכרחים להשתלט על העולם. איך הם אמורים היו לעשות זאת עם הון עצמי של פחות מ-8 מיליון שקל? בדיוק כמו כולם.

באוגוסט 2006, עם פורטפוליו של קבלנים קטנים - 53 דירות בתל אביב ועוד 50 ברעננה, ועם הבטחה שהחברה "מנהלת מו"מ לרכישת זכויות מקרקעין בארץ ובחו"ל", הם יצאו לכבוש את שוק ההון בגיוס חוב של 45 מיליון שקל, שצמח לגיוס של כ-50 מיליון שקל בעקבות ביקושי יתר. לאף אחד לא הפריע אז שבתשקיף לא נזקף לחברה אפילו שקל הכנסות מפעילותה.

חצי שנה אחר כך, לאחר שכבר השביעו את רעבונם של המוסדיים ורכשו קרקעות בבודפשט שבהונגריה, בוולנטרי שברומניה, ואפילו הציגו "התקשרות לחוזה במדינה בלטית", הם גייסו 140 מיליון שקל, והפעם חצי מהסכום במניות.

הפארסה הגיעה לשיאה בפברואר אשתקד, כשאמריקן קולוני דיווחה על כוונתה להנפיק את חברת הבת, זו שאספה קרקעות בהונגריה, ברומניה ובקפריסין, לפי שווי של 400 מיליון אירו בבורסת ה-AIM שבלונדון.

במקביל, הם כבר חלמו בגדול על מגדלי-על יוקרתיים בירושלים ובנווה צדק, שילמו סכומי עתק לאדריכל העל דניאל ליבסקינד כדי שייעצב אותם, והתחילו להאמין לאגדות ששוק ההון בנה ופמפם סביבם.

אבל עכשיו, כשהאגדה מתפוררת, עצוב לראות את לוסטרניק וגבריאלי נשארים לבד. הגופים המוסדיים, הבנקים והדירקטורים - שהלבישו אותם בבגדי המלכות ונתנו להם את כל מה שביקשו וגם הרוויחו מכך לא מעט בדרך - עומדים כעת מהצד, כאילו לא שימשו שחקנים כמעט ראשיים באותה אגדה. *