פרשת ביבי והמע"מ על פירות וירקות מזכירה לי את הסיפור על עששית הנפטא שהתפרסם בספר הצ'יזבאט הפל"מחניקי של פוצ'ו. מעשה במוישה ואיציק ששטו בסירה על הכנרת. הלילה היה שחור, הירח נחבא בין העננים הכבדים. אומר איציק למוישה "נראה אותך מעיף את עששית הנפטא אל המים". השיב מוישה "מה פתאום, זה האור היחיד שלנו". אמר איציק: "אין לך אומץ, אתה לא גבר". נטל מוישה את העששית והטילה המימה. אמר לו איציק: "אין לך אופי, עושה מה שאומרים לך".
ברגע שציפי לבני אמרה לביבי, מעל דוכן הכנסת "תהיה גבר, תתקפל" הפך ביבי למוישה. לא יתקפל הוא לא גבר. כן יתקפל אין לו אופי. מצב של ארור אם תעשה, ארור אם לא תעשה. אבל אם קוראים קצת יותר בעיון את הסיפור, הרי שגם איציק יוצא טמבל. כי התוצאה היתה שלשניהם אבד מקור האור היחיד בלילה החשוך, ועד היום לא נודעו עקבותיהם.
תמיד זה ככה, לא? לאחר שנמוג עשן ההתחכמויות והעקיצות והביקורות מי יוצא הטמבל העיקרי? אנחנו, כמובן. אנחנו אלה שנשארים בלי עששית הנפטא, כלומר בלי מנהיגות שתאיר את דרכנו.
אפשר כמובן לטעון שמהי מנהיגות אמיתית אם לא היכולת של המנהיג לחזור בו מהחלטה לא ראויה. הבעיה היא שהיכולת הזאת של המנהיג חוזרת על עצמה כבר שנים רבות, עד שאי אפשר להתיחס ברצינות לשום דבר שהוא אומר או מחליט.
הבעיה השניה היא שלא מדובר פה בהחלטה שראש הממשלה מבטלה לאחר כמה ימים של חיבוטים אלא לאחר כמה חודשים בהם אפשר היה לבדוק, לחקור, להתיעץ ולהגיע להחלטת הביטול הרבה קודם. שלא לדבר על האפשרות לא לקבל את ההחלטה השגויה מלכתחילה.
אני קורא את הביקורות על ביבי החלשלוש ולא מבין: הרי את זה הציבור ידע לפני הבחירות. למרות זאת הוא העניק לביבי את היכולת להקים ממשלה. אז מי פה הטמבל, אם לא הציבור שפוליטיקאים חנפנים אומרים שהוא "אינטליגנטי"?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
