נתניהו בגד בעצמו

בנימין נתניהו מפחד רק מאיש אחד: מביבי. הביבי הזה עושה בו שמות. מה שהיה פעם שם חיבה הפך לאימת השיבה לכיסא ראש הממשלה. ביבי טוב לעשירים, ביבי רע לעניים, ביבי לוקח מהמסכנים. בי...בי... בשפתיים מתעגלות בזלזול כלפי מטה. אריק שרון ("ביבי סחיט" ו"לחיץ") אהוד אולמרט, ציפי לבני ("תהיה גבר") רוני בר-און ושלי יחימוביץ' מומחים בזה, בלשון מתגלגלת. כמה שביבי מאוים מזה. רק אל תקראו לו ביבי.

האמת העצובה

היא ההכרה המחלחלת שגם הפעם קיבלנו כשל מנהיגותי ומשילותי. מע"מ פירות וירקות, חצי נקודת זיכוי, מענקי איזון, מע"מ תיירות, ועוד הנה והנה הצהרות, כניעות ונסיגות, זה שולי. בא, עובר ועוד יחזור. אבל מי שכך מתנהל מול איומים זעירים ועלובים של עופר עיני, שרגא ברוש, אלי ישי, שלום שמחון, מירי רגב ומשה גפני, האם יהיה בכלל מסוגל לעמוד נוכח ההתמודדויות האמיתיות והקריטיות: איראן גרעינית וממשל ברק אובמה?

צחק הגורל:

מי שהחזיר אותו לכיסא ראש הממשלה זה בדיוק הביבי ההוא, שהיה שר אוצר בממשלה של אריאל שרון, שעשה כלכלה נכונה, כואבת, פוצעת, שעמדה בניגוד ברור וגלוי לאינטרסים האישיים, הפוליטיים וה"חברתיים" שלו. אבל מרגע שהתיישב, שכח. הפך להיות פוליטיקאי קטן ומפוחד שמחפש אהבה במקום מנהיגות, כניעה במקום משילות, התבטלות במקום מימוש ה"אני מאמין", הידע וההכרה שלו. נתניהו בגד בעצמו. הוא ויתר על מהות התודעה הכלכלית שלו. ויתר על הפחתת מס למעמד הביניים, עמוד השדרה הנאנק של הכלכלה, ויתר על המוטו שלו: הפחתת מס חברות כאמצעי למשיכת משקיעים (ב-2009 מ-26% ל-25%, ב-2010 ל-24%, במתווה שיגיע ל-18% ב-2016).

אם נדמה לו שאחרי מאה ימי כניעה, התקפלות וכריעה על ברכי ה"חברתיות" המזויפת והצדקנית, יפסיקו לזלזל לו בביבי, הוא טועה טעות מרה.

מכור לסקרים

נתניהו נכנע להתמכרות שלו לסקרים. לפני שבוע וחצי "גילה" סקר כזה שהציבור מתנגד להטלת מסים נוספים, כמו למשל מע"מ על פירות וירקות. יועצים טובים, שלא בטוח שיש די מהם בסביבותיו, היו אומרים לו: "אין סיכוי בעולם ואין מצב בעולם שמישהו יתמוך בהטלה או הגדלת מסים, לכן הסקר חסר משמעות". הוא התחיל למצמץ. הוא רצה לגמור עם זה בנאום הנעילה של כנס קיסריה באילת, לפני שבוע. להודיע אז על ביטול הטלת מע"מ על פירות וירקות, אבל כמה מאנשיו החזיקו אותו, בראשם אייל גבאי מנכ"ל המשרד ואורי יוגב, יועצו. ביבי משך עוד ועוד, הוא הפך עצבני יותר, חסר מנוחה ותזזיתי יותר. בסוף השבוע טס יוגב לחו"ל. יובל שטייניץ, "שר האוצר", הבהיר לביבי שיעמוד בהתנגדותו. לא עזרו גם מניפולציות פוליטיות שביצע האוצר כדי להבטיח רוב ברור לתקציב המדינה וחוק ההסדרים בוועדת הכספים בכנסת ובמליאה (למשל, ויתור לישראל ביתנו על מע"מ על תיירות, הבטחה בלתי ברורה לאורי אריאל הקשורה למימון בהתנחלויות, או תמיכה בהצעת חוק פרטית של אחמד טיבי להטיל קנס על עיכוב בטיסות ועוד).

מה הקשר לעניים?

הטלת מע"מ על פירות וירקות מוצדקת וצודקת כמו מע"מ המוטל על לחם, גבינה, חלב, חיתולים וסבון. אין שום קשר בין זה ובין תמיכה מחויבת וקדושה בעניים או במוכי גורל. אין קשר בין זה ובין התומכים הפוליטיים של אלי ישי, או ח"כים מקבוצת עופר עיני (בעת החתימה על עסקת החבילה תמך עיני בגזירות המע"מ, לאחר שהבין שהתמורה מממנת את דרישותיו ודרישות בן זוגו שרגא ברוש). אין גם קשר לטענות הלוהטות של מירי רגב ותומכיה בליכוד. יש לזה קשר רק לדבר אחד: לאיומים של שלום שמחון, שר החקלאים. מאחורי זה עומדת מלחמת בעלי העניין, האוליגרכים בחקלאות, להמשך קיומה של שרשרת המזון השחורה המתקיימת בחקלאות, שתחילתה בייצרן החקלאי, המשכה במשווק וסופה בבסטיונר בשוק, שאין מי שיעיז לבקש ממנו חשבונית. ענף החקלאות עתיר בכוח אדם, בעיקר עובדים מהשטחים, עובדים זרים, עובדים מהמגזר הערבי, הבדואי והדרוזי, עובדים זמניים בשכר שמתחת למינימום. חלק מתשלום השכר מתבצע ב"שחור", במזומן, ללא תלושי שכר וללא תנאים סוציאליים. קניית חשבוניות ושימוש בחשבוניות פיקטיביות נועדה להלבין את תשלומי השכר הלא מוצהרים לצרכי מס, לנפח הוצאות ובכך להקטין את הרווח לצרכי מס.

מקובל להניח ששוק הפירות והירקות בישראל, במונחי פדיון, נע סביב 10 מיליארד שקל בשנה, מתוכו 60% תופסות רשתות המזון. מכאן, שבשוק השחור מסתובבים בסביבות 3 מיליארד שקל בשנה. לזה מתווסף השימוש בחשבוניות פיקטיביות, שנפחו לא לגמרי ברור. את המנגינה הזו עוזר ביבי לא להפסיק.

יובל שטייניץ הרים ראש

"ראש הממשלה וראש הקבינט הכלכלי חושב כך, אני חושב אחרת". אתמול בצהריים, כשהופיע שטייניץ בפני סיעת הליכוד והצהיר שמע"מ על פירות וירקות יוחל גם יוחל, הוא ידע שנתניהו מתנגד. גם שרי אוצר קודמים נכוו מראשי הממשלה (הטלת המס על הבורסה של בייגה שוחט נפלה בגלל לחץ שהופעל על יצחק רבין, סילבן שלום נכנע בזמנו לעסקה שרקחו אריאל שרון ונגיד בנק ישראל דאז דוד קליין. ביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות של רוני בר און נכנעה לדרישות של אהוד אולמרט).

הבעיה של שטייניץ היא שחוסר הביטחון שלו במשרד ובכוחו הפוליטי מעכירה את מנהיגותו באוצר, והוא מאפשר זלזול במעמד משרד האוצר. במקום לדווח לפקידי האוצר, לשתף אותם בשינוי עמדת ראש הממשלה - הוא שמר את הקלפים קרוב לחזה. בכירי המשרד התעדכנו מהעיתונאים, אתמול בערב נאלצו כמה מהם להתקשר לברר מה בדיוק הולך. *