פורטפוליו / דני ברנר

אבא (1): מילה ז"ל, הדמות המשמעותית בחיי. בגיל שנה כבר היה פליט והתרוצץ עם משפחתו מאודסה לרומניה, לארגנטינה וחזרה. אחרי 11 שנות נדודים עלה לארץ עם סבתא ונשלח ללמוד בבן-שמן, במחזור של שמעון פרס. בגיל 16 נמאס לו ללמוד, והוא הלך לנמל תל אביב והתחיל לעבוד בתור סבל. אחרי שנה זייף את גילו, הצטרף לצי הבריטי, והפך לקפטן בצי הצוללות בים הצפוני. כשהסתיימה המלחמה היה ממקימי חיל הים הישראלי וסגן מפקד החיל.

מיכל: אימא. מלח הארץ. סבתא שלה, רחל, שבאה ממינסק, ילדה 12 בנים ובנות, אחד מהם היה חיים ויצמן. אימא הייתה בת דודה של עזר ויצמן, ואבא גר איתו באותו חדר כשלמדו באקדמיה הצבאית בלונדון. היא למדה בבית הספר הריאלי, הייתה קשרית בפלמ"ח בליל הגשרים ובשיירות לירושלים, וכשהוקם חיל הים הייתה קשרית על אונייה ושם פגשה את אבא. הם התחתנו, ילדו את אחי הבכור בלונדון, וחזרו לארץ כשאבא מונה לרב חובל בספינה "דיזנגוף". את הילדות שלי ביליתי על הסיפון; בין היתר היינו - כל המשפחה - שנה וחצי איתו בים.

ילדות: בשיכון הקצינים בכרמל הצרפתי בחיפה, בתוך נוף מדהים.

אבא (2): באמצע שנות ה-50 הוא השתחרר מצי הסוחר והכיר את יעקב מרידור. מאז, דרכיהם העסקיות לא נפרדו. הם הקימו את "החברה הימית להובלת פרי" וייבאו בשר מאריתריאה. מלחמת יום כיפור פגעה בעסקים בגלל החרם הערבי, ולאט-לאט החברה ירדה מנכסיה; בבית לא הרגשנו כלום. לפעמים יוצא לי לחשוב מה הייתי עושה אז, אילו הייתי במקום אבא.

שחייה: אני ואחי שרצנו במים וידענו לשחות נפלא. בגיל 8 הצטרפתי למכבי חיפה. זה התחיל כחוג שחייה רגיל וגילו שאני מוכשר. בגיל 13 התחלתי להתאמן בכל יום ולהגיע להישגים. בגיל 18 הייתי שיאן ואלוף ישראל במאה מטרים חתירה.

חו"ל: הייתי הרבה בשנות העשרה, גם בזכות השחייה וגם בגלל העסקים של אבא. אני זוכר שהיה לי ארגז פחיות קולה מתחת למיטה, אוצר בלום בתקופה ההיא, והיה לי ג'ינס של ליווייס.

איראן: ב-1974 התקיימה שם אליפות אסיה, חגיגה גדולה. זכיתי במדליית זהב במאה מטרים חתירה.

ספורטאי מצטיין: הייתי בצבא ושירתתי כמדריך ספורט בחיל הים, בין היתר של קורס חובלים ושל השייטת. התחתנתי עם סמדר, אשתי הראשונה, בצבא.

לימודים: רציתי ללמוד משפטים, אבל לא קיבלו אותי לפקולטה בתל אביב, אז בחרתי בכלכלה ובספנות. העסקים היו באוויר כל הזמן - נסענו עם אבא לפגישות ואירחנו אנשים מחו"ל. אבא ציפה שניכנס לעסק.

עסקים: את העסק הראשון עשיתי בגיל 4. אני וחבר היינו קונים ממתקים במכולת ומוכרים אותם לשכנים; בהתחלה בהפסד, כדי ליצור ביקוש, ואחר כך העלינו מחירים.

פרישה: הפסקתי לשחות בגיל 23, כשהרגשתי שהגיע הזמן. מיד פתחתי בית ספר לשחייה שעבד בחודשי הקיץ ומהר מאוד צמח לו סניף. עבדו אצלי 15 איש, עם מזכירות, סדר וניקיון; הרווחתי המון כסף.

קריירה: אחרי שנתיים של לימודים בלונדון התחלתי לעבוד עם אבא והייתי נציג המשפחה ברסקו. ואז יזמתי את הבאת זיכיון BMW כחלק מרסקאר. ב-1985-6 היה משבר כלכלי עמוק, רסקו נקלעה למשבר ומכרה גם את רסקאר. עשיתי כסף גדול כשאיזי רוזוב קנה את חלקי.

אחיעז ז"ל: אהרון, השותף שלי, טייס קרב לשעבר. כשמו כן הוא, הוא היה כאח לי, איש נועז. היה בינינו איזון. יחד קנינו את השלד של חילן, מכרנו את התוכן והפכנו אותה לקמור. הזיכיון ל-BMW חזר ערב מלחמת המפרץ הראשונה. חוץ מזה היה לנו גם הזיכיון לברגר קינג. הוא נפטר ממחלה בתוך שנה. תקופה קשה.

אורנה: אשתי היקרה, אם שני בניי המקסימים. ארכיטקטית.

שירלי: ילדה נהדרת, שחקנית מוכשרת בהוליווד ואימא של מילה, הנכדה הראשונה.

מכביה: השתתפתי בשתיים כשחיין, והשנה אדליק את הלפיד. כבוד גדול.

תפיסת עתיד: עוד לא השגתי מה שאני רוצה.