המתחרים החדשים של עיני

נכון, ישנה גם ההסתדרות הלאומית שקמה כדי לעקוף מימין את השלוחה ההסתדרותית של מפא"י, אבל מלבד פרשות מביכות כמו זו של היו"ר שלה לשעבר, אברהם הירשזון, ההסתדרות הלאומית כמעט שלא קיימת.

למתחרה החדש קוראים "כוח לעובדים" וביום חמישי האחרון חתם הארגון הזה על הסכם קיבוצי ראשון. ההסכם נחתם בין עובדי הסינמטק בירושלים להנהלת המוסד, וזה אחרי מספר חודשים שבהם ההנהלה לא הסכימה להכיר ב"כוח לעובדים" כארגון היציג של העובדים.

בהסתדרות מבקרים את ההישג

שני דברים הביאו למפנה: ערב החתימה על ההסכם, העובדים פתחו בשביתה שסיכנה את פתיחתו של פסטיבל הסרטים הבינלאומי. במקביל, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, דחה את בקשת ההנהלה להוצאת צווי מניעה נגד השביתה וקבע כי אין להגביל את זכות השביתה בעיצומו של מאבק עובדים להתארגנות ראשונית.

על הסחורה, אגב, יש מחלוקת. גורמים בהסתדרות, שעיינו בהסכם הקיבוצי, לא מבינים על מה המהומה. ההסכם לא קובע תוספות שכר או הטבות מיוחדות לעובדים, אלא רק מועד שבו תחזור רמת השכר של העובדים לרמה ערב קיצוץ השכר בינואר האחרון.

אבל ההישג של כוח לעובדים לא נמצא בפרטים הקטנים, אלא במהות: לראשונה עובדי הסינמטק יועסקו במסגרת קולקטיבית של הסכם קיבוצי ויהיה להם ועד שייצג אותם. זה היה השלב הקשה ביותר ולאחר שעברו אותו יהיה קל יותר לשאת ולתת בעתיד על תוספות שכר והטבות אחרות. גם בהסתדרות יודעים את זה, אבל עדיין קשה להוציא מהם מילה טובה.

לזכות ההסתדרות ייאמר כי אנשי "כוח לעובדים" וארגונים חברתיים כמו "קו לעובד", הם שהביאו על עצמם במידה כזו או אחרת את חוסר הפרגון מצד ההסתדרות. במקרים רבים שבהם חתמה הסתדרות על הסכם קיבוצי, תקפו הארגונים את ההסכם, בטענה כי הוא פוגע בעובדים או משום שהוא פשוט לא מספיק טוב. והנה, כמו תמיד, הגלגל מסתובב לו. "כוח לעובדים" לומד לראשונה שהסכם קיבוצי זה לא פיקניק, ובמו"מ כמו במו"מ, צריך לעשות ויתורים.

שלא יהיה ספק: בתחרות הזו יש גם לא מעט כסף: המשמעות של כל הסכם קיבוצי היא תשלום דמי חבר או "דמי טיפול ארגוני" מצד העובדים, ומי שזוכה בעובדים זוכה בממון. כוח לעובדים הוא ארגון אידיאליסטי, אבל גם הוא צריך לחיות ממשהו. האם גם הם יהפכו לארגון גדול ומסואב? אנחנו מבטיחים לעקוב מקרוב. *