מנהל מינהל מקרקעי ישראל על כישלון ההצבעה: "הפחד ניצח"

מה שהפחיד בעיקר את קואליציית המתנגדים היתה תוכנית 100 הימים של צוות נתניהו. אפשר היה להבין ממנה, שיש סכנה של מכירת חיסול של קרקעות כל המדינה, בעוד שהצעת החוק עסקה בהעברת בעלות בסקטור העירוני בלבד.

חומת הפחד

תוכנית 100 הימים של ביבי היתה נקודת המוצא של המתנגדים. ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, התייחס הבוקר (ה') בראיון ל"גלובס" לכישלון ההצבעה בכנסת על הצעת חוק הרפורמה.

איך אתה מרגיש בבוקר שאחרי?

"עדיין לא סיימנו את המאבק ואני מקווה שבעוד זמן קצר תתקבל הרפורמה".

אין לך תחושה של כישלון?

"כיוון שההליך בכנסת עדיין לא הסתיים, אין כרגע מה לסכם דברים ככישלון או כהצלחה".

טענת שכל הרפורמה מטרתה יעילות, אבל מסתבר שאף אחד לא מאמין לכם. איפה טעיתם?

"אני חושב שלא הצלחנו לחדור את חומת הפחד שנוצרה סביב הרפורמה, פחדים שגם לא איפשרו לאנשים לראות את הדברים כהווייתם. למשל, מדברים על כך שהקרקע תעבור לטייקונים למיניהם. לו היה נערך דיון אמיתי ברפורמה אל מול המצב הקיים, היו מבינים שגם בשיטת החכירה הנוהגת היום יכולים אנשים 'לאגור' קרקע. לעומת זאת, בהצעת חוק הרפורמה ניתנו כלים לרשות מקרקעי ישראל החדשה, כדי למנוע ריכוז קרקע בידי יחידים".

הרפורמה הצליחה לאחד מתנגדים מימין ומשמאל, צעירים וזקנים, חקלאים ועירונים, דתיים וחילונים. איך הצלחתם לייצר קואליציה אדירה כזו? לא קול המון כקול שדי?

"אני לא חושב שקול המון כקול שדי. אנחנו שוב חוזרים לחומת הפחד, כל אחד והפחד שהוא נושא אתו. פחד מפני טייקונים, החשש מפני 'אובדן השליטה הציונית על הקרקע', וכהנה וכהנה פחדים נוספים, שאין להם יסוד בהצעת החוק".

אתה לא מזכיר בכוונה את פחדי הדתיים המעוגנים כביכול בתורה, ומצד שני, השר הממונה עליך, אריאל אטיאס, אחרי התייעצות עם הרב עובדיה יוסף, תמך ברפורמה.

"מכיוון שאינני פרשן לענייני דת וקשה לי להתייחס לדברים שלא מתחום המקצוע שלי, אני מעדיף לא לענות על השאלה".

"להגביר ודאות"

אם היתה התנגדות כל כך עזה להצעת החוק של קואליציה מכל קצוות הקשת הפוליטית, אולי צריך לתקן את החוק ולהביא אותו לכנסת בלי לחץ? הרי מדובר בתיקונים של חוקי היסוד של קרקעות המדינה.

"אני לא חושב שמדובר בתיקון של חוקי יסוד, כי גם בחוק היסוד עצמו נקבע, שיהיו קרקעות שיועברו במכר. גם החקיקה המוצעת, בניגוד למה שהוצג על ידי המתנגדים, אין בכוונתה להעביר את רוב רובה של הקרקע המנוהלת על ידי המינהל לידיים פרטיות, אלא להחזיק אותה בניהול המדינה.

"דווקא העיקרון בחקיקה המוצעת, לפיו המינהל יתמקד בניהול הקרקע שראוי שתישאר בידי המדינה, כגון שטחים פתוחים, ולא יעסוק בניהול של חוכרים, היה מאפשר ניהול יעיל יותר וטוב יותר של הקרקע, שראוי שלמדינה תהיה שליטה ובקרה עליה".

איך היית יכול להוזיל מחירי קרקעות ברפורמה הזו, אם בכלל?

"ככלכלן, הדרך היחידה להוזיל מחירו של מוצר היא על ידי הגדלת ההיצע. אני מניח שהתמקדות של המינהל בשיווק נכון של קרקעות, בלי העומס הביורוקרטי של ניהול החוכרים, היתה מאפשרת להגדיל את ההיצע.

"בשוק המקרקעין חלק ניכר מהמחיר מושפע מאי הוודאות, ולאי הוודאות תורמים בין היתר פרמטרים כמו משך העסקה ומשך הבנייה. אין ספק שהפחתת הביורוקרטיה בנקודות האלה היתה מגבירה ודאות עבור היזם, והיתה עשויה להשפיע על מחיר הקרקע לכיוון של ירידה".

בחוק אין התייחסות לקרקע חקלאית, שענייניה עומדים בבג"ץ. לא שווה לחכות ולהציע רפורמה הכוללת את כל סוגי הקרקעות?

"בחוק יש אמירה על קרקע חקלאית, לפיה קרקע חקלאית עצמה לא תועבר לבעלות ותמשיך לנהוג בה שיטת החכירה. לעומת זאת, בשטחים שהינם שטחי המחנה, המגורים, יש מקום לטפל, והחקיקה המוצעת, כפי שהתגבשה בוועדת הכלכלה, מאפשרת טיפול במועד מאוחר יותר".

חוק יסוד מינהל מקרקעי ישראל מאפשר לך מ-1961 למכור לצמיתות 100 אלף דונם בסקטור העירוני. למה קפצתם ל-800 אלף דונם והוצאתם את כל הפחדים מהארונות?

"חוק היסוד שאתה מדבר עליו תוקן בחוק ההסדרים ב-2006 ומאפשר למכור 200 אלף דונם עירוניים. על פי הנתונים שבידינו, נדרשים כ-251 אלף דונם כדי להעביר לבעלות את כל החוכרים העירוניים הקיימים כיום, כפי שמופיעים בהצעת החוק. עד היום הועברו במכר מלא כ-60-80 אלף דונם, כך שבחשבון פשוט 200 אלף דונם אינם מספיקים. להגיע בכל שנה לכנסת כדי לקבל תוספת קרקע למכר נראה לי מיותר".

"מכבסת מלים"

אולי במקום קניין מלא צריך להמציא מושג חדש, כמו נניח "חכירה עד עולם", שמשמעותה זהה לקניין, ולהודיע, שמי שהיוון נכס בקרקע עירונית פטור מעתה ועד עולם מלבוא בשערי המינהל?

"את השיטה הזו מנסים בדרכים כאלה ואחרות כבר מאז ועדת גולדנברג בתחילת שנות ה-80. מאחר וצריך לצקת תוכן בהבדל בין חכירה לבין בעלות, ואני מזכיר שחכירה היא למעשה שכירות לטווח ארוך, לא הצליח הצעד הזה לגרום להפחתת הביורוקרטיה, ולהערכתי גם לא יצליח. נראה לי מוזר שכולנו מדברים על בעלות למעשה, ומחפשים הגדרות אחרות, כדי להתגבר על חששות שאינני יודע מהיכן באו. זו מכבסת מלים.

"מעבר לכך, חוסר האבחנה בין חכירה לדורות לבין בעלות, גורמת לכך, שבקרקעות שבהן צריכה באמת להיות חכירה מוגבלת בשימוש ספציפי, כמו קרקע ציבורית או קרקע חקלאית, יתרחש וכבר מתרחש תהליך שבו החוכרים דורשים השוואת תנאים עם מה שהתכוונו לתת בסקטור העירוני. כך שמרוב שמחפשים מלים מבלבלים את הציבור".

אחד החששות העיקריים של המתנגדים היה מפני טייקונים שישתלטו על קרקעות ויהפכו למונופולים עירוניים או אפילו אזוריים, והם יעשו במחירי הדירות כבשלהם.

"כפי שפרסמתם ב'גלובס', הצעת החוק כוללת מטלה נוספת על המינהל החדש, והיא לייצר תקנות כדי למנוע ריכוז קרקע בידי יחידים. הצעת החוק משנה את המצב הקיים לטובה. חוץ מזה, לעניין אגירת קרקעות אין הבדל בין חכירה מהוונת לבין בעלות, כך שבעצם הצעת החוק משפרת את המצב".

בהצעת החוק קיבלת סמכות לבטל רכישת קרקע במכרז בקרקע עירונית בנימוק של שמירה על התחרותיות. נראה לך שיש מקום שמינהל יקבל סמכויות קיצוניות של רגולטור בחקיקה חפוזה כזו?

"אני לא חושב שהחקיקה נעשתה בחיפזון".

איך ייגמר לדעתך הסיבוב הבא בכנסת?

"אני לא פרשן פוליטי. יחד עם זאת, אני מאמין שהצעת החוק, כפי שעברה בוועדת הכלכלה, היא הצעת חוק טובה ולכן תתקבל בסופו של דבר". *